אור האמונה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיר[עריכה]

חריש

סקירה[עריכה]

הקהילה נושאת היסטוריה לא פשוטה מאחוריה. ההתחלה היא למעשה לפני למעלה מ-12 שנה, כאשר יהודי יקר בעל תשובה חיפאי וותיק, יצא במטרה להחזיר בתשובה, והחל לארגן שיעורים לבחורים, כשבהמשך זה התפתח לישיבה, ובמשך השנים, הבחורים הקימו בתים והמשיכו לגור בסביבה, עד שהתפתחה קהילה שלמה, שלומדים ועובדים את ה', יחד עם קירוב רחוקים. העסק לא היה קל, התושבים החילונים בסביבה לא ראו את העניין בעין יפה, ולא נתנו לזה להתקיים בשקט, וכך, בלית ברירה, הוצרכו לנדוד ממקום למקום, עד שהגיעו להחלטה לעקור ליישוב חריש, שהיה אז בתחילת בנייתו כעיר עם תקווה לעיר חרדית מתפתחת. לשם הגיעו כארבעה משפחות בסך הכל, והם נעזרו בתושבי המקום, שיבואו בהתנדבות להשלים מניין... כך החלו לבנות את המקום לאט לאט, עם הרבה חבלי לידה, ואף לאחר שכבר זכו להקים אוהל כמקום תפילה והתקבצות, באה שריפה וכלתה את המקום. אך בחסדי שמים, הם התגברו על כל המניעות, הקהילה התרחבה וגדלה, ומונה כיום למעלה מ-75 משפחות כ"י, כשברשותם בניין קבע, המשמש לבית מדרש, כולל, מקוה, מוסדות לילדים, וכל מה שנצרך לחסיד ברסלב לעבודת השם. גם המיקום – השקט יחסית – תורם רבות ליישוב הדעת שכל חסיד ברסלב מחפש. המקום מתנהל ע"י בעלי תשובה וותיקים, עם דגש על ה"אנן בחביבותא תליא", ואווירה חמה של עבודת ה' מתוך שלווה ואהבת חברים, כשאחד מעודד את חברו, וללא שום ביקורת מאחד על השני. כל אחד שמגיע למקום, מרגיש מיד כאחד מבני החבורה, וכך – בכוחות משותפים – הם מפעילים במקום שלל פעילויות, מתוך גיבוש ואחווה מיוחדת, באווירה חמה וכובשת. כל יום מתקיים תפילת שחרית, רוויה בחיות ומלאה שמחה, כשחלקים מהתפילה שרים כל הציבור יחד. במשך היום מתקיים במקום כולל יום מלא, בו לומדים גמרא והלכה למעשה. כשעה לפני מנחה, מתקבצים חברי הקהילה לשיעור דף היומי, ולבסוף מתפללים מעריב עם אותה חיות שמלווה אותם. בחצות לילה, מתאספים קבוצת אברכים לבית הכנסת לתיקון חצות ויציאה משותפת לשדה להתבודדות, ולאחר מכן לומדים עד שחרית ומתפללים כוותיקין. ואחת לשבוע – בליל שישי – מתגבשים כל בני הקהילה יחד, לקימת חצות משותפת, עריכת תיקון חצות, ולימוד משותף עד הבוקר, ולאחר מכן תפילה כוותיקין בחיות ושמחה. וכשמגיע שבת קדוש, השמחה פורצת החוצה. בליל שבת מתפללים כולם יחד, תפילה בוקעת רקיעים, ספוגה בשירה המלווה את כל ה"קבלת שבת" [לא רק ב"לכה דודי"], עד שמתוך כך הציבור מתעורר לריקודים ושמחה עצומה. בצפרא דשבתא, המניין העיקר הוא מניין וותיקין, כשלאחר מכן מתקיים קידושא רבא, וכולם מתיישבים יחד, ועוסקים בצוותא בלימוד הספר, כשכולם "מקבלין דין מן דין", ולאחר מכן בשעה 8 מתקיים מניין שני, למי שנבצר ממנו להשתתף בתפילת וותיקין. בסעודה שלישית יושבים ג"כ כולם יחד, כשהשירה והשמחה ממלאים את הלב, והם יושבים ומתחזקים יחד בדברי רבינו, ומתבוננים כיצד לקבל את העצות למעשה לחיים הפרטיים. אף במהלך השבוע, קיימת חבורה שמתקבצים אחת לשבוע ללימוד ליקוטי מוהר"ן בעיון, כשמידי פעם מביאים משפיעים מאנ"ש למקום, להשפיע, להדריך ולחזק את בני הקהילה. הקהילה עוסקת הרבה גם במעשי חסד, הן בתוך הקהילה והן עם התושבים המקומיים, הכולל חלוקת מזון והגשת עזרה בהזדמנויות שונות, וכך מרבים אהבה וקירוב בפנים ובחוץ ובאיזור כולו.