אותיות הם במלכות

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע שכל הדרגות הקדושות, שהם משתלשלות מדרגא לדרגא, מרומזות גם בסדר הטנת"א, שהטעמים כנגד הכתר (והחכמה) שהוא י' של שם הוי'ה, והנקודות כנגד בינה שהוא ה' של שם הוי'ה, והתגין כנגד ז"א, שהוא הו' שבשם הוי'ה, והאותיות כנגד המלכות שהיא הה' האחרונה של שם הוי'ה. (ועיי' במושג טנת"א ובמושג זרקא, וע"פ המבואר בע"ח ש"מ פ"ו, ועיי' שם ש"ה פ"ה). וזאת מחמת שכל האורות העליונים, יוצאים להתגלות ולפעול רק על ידי מדת המלכות כידוע, ולכן ההתגלות בפועל של הציור של כל שם וכל דבר הוא בציור האותיות שבו, על ידי מדת המלכות המציירת ומגלה ומוציאה בפועל את אותו שם ופעולה. וכן עיקר ההתחברות והקשר להשי"ת בכל דרגא הוא מתגלה רק מתוך קבלת מלכותו, שאח"כ מאיר בזה גם דרגות גבוהות יותר כ'מוחין' וכו', ועיקר הידיעה מה' בכל דרגא ודרגא הוא רק על ידי האמונה שהיא המלכות. ומבואר בלקו"מ (סי' ד' ויז ובכ"מ), שרצון ה' העליון הוא מתגלה ויורד לכל ציור וכל דבר גשמי, כי הכל מכח רצון ה' שכך יראה כל דבר ודבר, ולכן הצדיקים ותלמידיהם מתיגעים לדעת כל דבר ודבר מה רצון ה' בו ומה הוא מרמז לעבודת ה' (עיי' בסי' לט תנינא והל' חזקת מטלטלין ה' אות ד'), ולכן גם באותיות מתגלה דבר זה, כמבואר כאן, שהנקודה האחרונה שגומרת לצייר כל אות, מרמזת על היוד העליונה של שם הויה' שהוא הדרגא העליונה, לרמז שהשלימות של כל ציור הוא רק כאשר נודע על ידו התכלית וגילוי רצון ה'.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה יח'