אלופי עשיו

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

מקור החיות של כל נברא הוא מהותו: הניזון מהקדושה – קדוש. המתפרנס מהטומאה, טמא-טמא ייקרא. המחייה הוא המשפיע, בחינת רב. בקדושה השפע מתואר כ"רוח חיים". זו חיות הבאה בניחותא לתוך כלים. לא ברעש השם גם לא בסערה. להיפך ממש - היא חיות הקליפה. גם המשפיע מצד הסט"א קרוי רב, כפי שאמר עשו "יש לי רב". הסמל של רב דקליפה הם אחד עשר אלופי עשיו. מדוע דווקא אחד עשר? משום שזהו המספר המזוהה ביותר עם הצד האחר. על הקדושה נאמר, "אין דבר שבקדושה פחות מעשרה", מאידך קיימא לן שכל המוסיף על עשר גורע. כלומר, דין יתרה כדין חסרה. המיותר סימן לטומאה. עשרה ספירות יש, גם עשר קדושות. כאשר סופרים את צד הקדושה לא מוצאים מספר מיותר, משום שהניצוץ האלוקי המחייה את המספר, מאוחד לגמרי עם הספירות והמספרים עד שנכלל הכל במספר השלם, עשר. בטומאה להיפך. אחד עשר מורה על פירודו של ניצוץ הקדושה מהמספר עשר, כך שהוא נחשב כאחד עשר. במקומות שונים הוזכר המספר הזה כאשר הצד השווה הוא ההקשר שלהם לצד האחר: י"א ארורים. י"א סממני הקטורת (האחד עשר היא החלבנה, כידוע עניינה). י"א יריעות עיזים. י"א מראות נגעים. י"א פסוקים המתחילים בנון ומסיימים בנון ומורים על נפילה. אלופי עשיו מתורגמים 'רברבי עשיו'. זוהי רבנות של 'רב' מלשון גדולה והפרזה. רוח סערה הגדולה בשעתה. כנגדה יעקב איש תם יושב אוהלים, המשיב ואומר "יש לי כל" – כדי צרכי.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה ח'