אמא אוזיפת מנהא

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע שהעשר ספירות הקדושות רמוזות כולם בשם הקדוש שם הוי'ה, כי הקוץ העליון של היוד הוא רומז לכתר, האות י' לחכמה, האות ה' לספירת הבינה, אות ו' לששת המדות מחסד עד יסוד, והאות ה' השניה למדת המלכות. ובזוה"ק קורא למדת החכמה והבינה, שהם אות י' ואות 'ה' - אב ואם, ולששת המדות והמלכות שהם אות 'ו' ואות 'ה' - בן ובת, כי החכמה והבינה הם השורש והמקור לשאר המדות שמתחתם כדגומת אב ואם. ונמצא, שאות ה' משמשת גם ל'בינה' וגם ל'מלכות', כי באמת פעולות שתיהם דומות מאד בהרבה אופנים [שאכ"מ לבארם ולקמן יבואר קצת], אלא שמדת המלכות יורדת וממליכה ומאירה כבוד ה' יותר למטה, ועל ידה עיקר ההתגלות של רצון ה' ופעולותיו למטה בעולמות התחתונים, ומדת הבינה היא עליונה מאד ודרכה מאיר כבוד ה' באופן עליון מאד וכו'. ומבואר בספרי הקבלה, שהכח של מדת המלכות לפעול ולגלות מלכות ה' בעולם באופן שלם ומאיר יותר, [שנקרא "לבנות ולהשלים את המלכות"] הרבה מהכח הזה מגיע ממה שמדת הבינה מאירה אל המלכות, ובזוה"ק מתאר זאת במשל של אם שעוזרת לבתה, וכשחסר לפעמים לבת כלים או מלבושים – היא משאילה לה אותם [אמא אוזיפת מנהא לברתא]. כך בעולמות העליונים שצריך הרבה פעמים להשלים את מדת המלכות, השי"ת מתקן זאת באמצעות עולם הבינה שפעולותיה כאמור דומות ל'מלכות' והם השורש אליהם. [וכך מביא רביה"ק למעשה במאמר זה, שעיקר הכח של מדת המלכות להמליך את השי"ת על ידי פעולות ומדות טובות, ולבטל את הרע של הגויים וכו', נשפע ממדת הבינה ששם מצטייר האלוקות בלב וכו' כמבואר בתחילת המאמר].

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה מט'