בשתים יכסה פניו

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

השי"ת ברא את כל העולמות ע"י שהמשיך אורו האין סוף בהשתלשלות אחר השתלשלות, שירד השפע האלוקי, מעולם לעולם התחתון ממנו, עד לעוה"ז, להיות מציאות גשמי ממש עב ומגושם, המכסה ומסתיר על מציאות הבורא. והנה האור העליון הזה, מחמת שנמצא בדרגה שפילה כזו שמסתיר על הקדושה, על כן חפצו וחשקו לחזור ולעלות למקורו ושרשו, להיכלל בחי החיים יתעלה, אך אם ככה יעשה - יתבטל כל המציאות הגשמית. לפיכך חתם הקב"ה את כל האורות שיישארו כל אחד במקומם כפי רצון הבורא, ולא יעלה יותר מהראוי לו. והחותם הזה שהשי"ת נועל בו את הגשמי ומעכבו שלא יעלה, הוא ב' אותיות ראשונות של כל אחד מהז' שמות של שם מ"ב (א"ב דאנא בכח, ק"ר דקבל רינת וכו'), ויש בו ב' אותיות, האחד לכסות אור הפנימי שלא יעלה לשרשו, והשני לכסות אור המקיף שלא יעלה לשרשו. (עי' שעה"ק דנ"א: ושעה"פ קל"ה ע"ד). וזהו "בשתים יכסה פניו" דהיינו, בשתי אותיות הראשונות שבכל שם, יכסה פניו - אוחז ומעכב את האור שלא יעלה להיכלל בשרשו (שלא יעלה מהמידות למוחין וכו'). והנה יש חלק של השפע האלקי, שלפעמים מתייאש ורוצה לירד וליפול למטה מקדושתו, מחמת שרואה שממילא נמצא במצב שפל וירוד כזה שגורם לכסות על השי"ת, ע"כ רוצה לירד יותר, כדי שתהיה יותר יניקה למציאות הגשמית ח"ו. ועי"ז יהיה יותר עונג והנאה בכל דבר גשמי, כי תהיה בו יותר חיות אלקות. לפיכך חתם הקב"ה את כל האורות שיישארו כל אחד במקומם הראוי להם, ולא ירדו מגבולם. והחותם המעכבם הוא ב' אותיות שניות משם מ"ב (ג"י דגדולת ימינך, ע"ש דעמך שגבנו וכו'), האחת לכסות אור פנימי והשנייה לכסות אור מקיף שלא ירדו יותר מגבולם. וזהו "בשתים יכסה רגליו", שבשתי אותיות השניות שבכל שם, יכסה רגליו - ושם בו חוק וגבול שלא ירד למטה ויצא יותר ממדרגתו. וכשיש לאור הגבול הנכון הזה, שלא יעלה יותר מדי, ולא ייפול מחמת ההסתרה, עי"ז יכול האור לעשות עבודתו כראוי, לעלות ולעופף בעת זמן עלייתו למקום הצריך לו באמת בלי ריבוי אור ובלי נפילה. וזאת ע"י ב' אותיות אחרונות משם מ"ב (ת"צ דתתיר צרורה), שנפתח וניתר החותם ממסגר, לעלות אל מקומו הראוי. (וכן ט"נ דטהרנו נורא וכו'). וזהו "ובשתים יעופף" - בב' אותיות, בפנימי ובמקיף יעופף למקומו הראוי לו ברצוא ושוב ולא יותר.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה סג'