גשמים - אריכות הנשימה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

הדבר היחיד שרואים בעינינו ממש את הקשר והחיבור בין שמים וארץ הוא ה'גשם'. ה'ארץ' למטה יבשה ואין בה כח להצמיח, ורק הגשם שבא מלמעלה מה'שמים' עד הארץ היא מחדשת את הארץ ומוציאה את הצמחים. וזהו עליית הניצוצות, כמ"ש האר"י שענין הגשם היורד מלמעלה וגורם להוציא את הצמחים הוא, כי יש ניצוצי הקדושה המעורבים בתוך הקליפה, בתוך העפר העכור, והם צריכים לצאת לחוץ לחוץ, והבירור הוא ע"י שיורד אור עליון מן הקדושה של מעלה, ואז הניצוצות של הקדושה אשר בעמקי הקליפות עולים לקראת האור היורד ומתדבקים ועולים ומתבררים. וזהו הגשם, שהוא אור העליון היורד מלמעלה שהם "מים דכורין" וכנגדם עולים ה"מים נוקבין" שהם הניצוצות הקדושה שהם אסורים בכבלי ברזל בעמקי הקליפות, והם מתאוים בעצמם וחושקים לעלות אל מקורם ואין לאל ידם עד שיהיה להם סיוע מן העליונים, ואז עולות בחשק גדול טפיים כנגד טיפה אחת. ובאמת כל טובותינו תלויה בזה הבירור, כי כשיושלם בירור זה יבא משיח צדקנו בעזה"י, והבירור תלוי במטר, ולכן לא נזכר עונש גדול בתורה כמו מניעת המטר, והשכר הגדול ביותר "ונתתי מטר ארצכם", משום דבמטר תלוי ביאת המשיח. וזה שאמרו רז"ל גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות, ולכאורה מה שייכות לזה עם זה, אלא קיבוץ גליות עצמו הוא קיבוץ כל הניצוצים הללו שהם שבויים בגלות, ולכן גדול יום הגשמים כי הוא הקיבוץ גליות עצמו, וז"ס שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב. והחיבור הזה שמתחבר ארץ ושמים נקרא 'אריכות הנשימה', כי ה'נשימה' היא ג"כ אותו הענין, כי האדם מלמטה אין לו שום חיות כי אם ע"י ה'נשימה' שמקבל מלמעלה בכל רגע, וע"י 'התבוננות' דקדושה בעת הנשימה, שזוכר את שורש חיותו שמקבל את נשימתו מהשי"ת ברגע זה, שהוא ה'יראה', זה נקרא 'אריכות הנשימה', משא"כ אם שוכח את חיותו שזהו שכחת ה'יראה' ונופל ל'הבל היופי' זה נקרא 'הפסק הנשימה' שנפסק בנשימתו משורש חיותו, וזהו היפך ה'גשמים' שהוא חיבור התחתון לעליון.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה ס'