הארה משבעה רועים

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

האמונה יכולה להיות מלאה אור וחיות, ויכולה להיות יבשה מאד וישנונית. כי האמונה מצד עצמה תמיד נמצאת במצב של קטנות שאין בה אור, ועבודת האדם היא - להאיר את האמונה ולהחיותה ע"י אור הדעת. הדעת כלולה מ'שבע מידות' שהם יש בכוחם להאיר את האמונה, והם חסד גבורה וכו', והם צריכים להאיר את ה'מלכות' דהיינו ה'אמונה'. כנגד זה יש שבעה רועי ישראל, שהם שבעת הצדיקים עמודי העולם, שכל אחד מהם זכה להאיר בעולם מידה אחת מה'שבע מידות' בשלמות: אברהם אבינו זכה להאיר בעולם מידת החסד - שהכניס והאיר בלב כל אחד שהשי"ת עושה עמו חסדים בכל עת ורגע, וממילא צריך לברך ולהודות לו על כל חסדיו המרובים, ולאהוב אותו יתברך באהבה גדולה. וא"כ, לאורו יכול האדם למלאות את ה'אמונה' שבידו באור של 'אהבה' להשי"ת. יצחק אבינו זכה להאיר מידת הגבורה - שהכניס והאיר בלב כל אחד גבורתו ועיזוזו של השי"ת שמנהיג את העולם בגבורה גדולה, וממילא צריך מאד ליראה ממנו ית' ולא לירא משום דבר חוץ ממנו. וא"כ, לאורו זוכה האדם למלאות את ה'אמונה' שבידו באור של 'יראה' מהשי"ת. ועל דרך זה שאר הרועים של האמונה. [יעקב אבינו זכה למדת ה'תפארת', משה רבינו מדת ה'נצח', אהרן הכהן מדת ה'הוד', יוסף הצדיק מדת ה'יסוד', דוד המלך מדת ה'מלכות']. ונמצא שעל ידם זוכה האדם לשלמות האמונה - אמונה שהיא עם הארה של הדעת, שאז היא מלאה אור וחיות.