היכל הבעש"ט

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיר[עריכה]

צפת

סקירה[עריכה]

לפני כמה שנים, התלכדו כמה אברכים-חסידיים מאנ"ש לחבורה אחת, כשהם מחפשים לקבל זה מזה את עניין רבינו, בסגנון המיוחד והמתאים להם, באוירה חסידית וחמה, יחד עם המנהגים והנוסח המקובל באנ"ש. בתחילה התאספו רק לסעודה שלישית, שרו יחד בחמימות זמירות שבת, ועסקו בלימוד תורת רבינו. משטעמו כי טוב הוא, החליטו לחבור יחד גם לתפילות השבת. בתחילה רק לתפילת קבלת שבת. ובהמשך גם לשאר התפילות. עד שבנו להם פינה חמה, שבו קבעו את תפילותיהם והשלש סעודות. במשך השנים, התווספו אברכים נוספים מאותו סגנון, עד שכיום מונה החבורה כ-40 אברכים חסידיים וחמים, שמתחזקים יחד בדרך רבינו הקדוש. ומשכך, נעשה המקום צר מהכיל את כולם, ובמשך הזמן הורגש כמה וכמה פעמים הצורך להרחיב את המקום, עד שלפני תקופה קצרה, זכו לממש את הרצון, ולעבור למקום מרווח וגדול, לשמחת כל בני החבורה. המקום מהווה פינה חמה ומיוחדת, עבור כל אברך חסידי, שמעוניין לטעום ולחיות את אור רבינו הק' עם חמימות חסידית. כאשר כל המבקרים במקום מדגישים את האווירה המיוחדת שמרגישים במקום – אווירה של חמימות והתלהבות מיוחדים, ותפילות נעימות ומתוקות שמרוממים את המתפללים טפח מעל הקרקע, ואחדות מיוחדת בין כל המתפללים ובני החבורה. החמימות ששוררת במקום, שואבת גם אברכים שאינם נמנים על חסידי ברסלב – להגיע למקום. זה מתחיל בתפילה אחת שבה הם 'נקלעו' למקום מאיזה, וממשיך בביקורים נוספים, עד שחלקם הפכו למתפללים קבועים. אחד מהדברים המיוחדים בקהילה, שבמשך כל התפילה – כולם מתפללים. ולא יימצא מציאות של שיחה בזמן התפילה או קריאת התורה. לא בין המבוגרים וגם לא בין הילדים. וכמו כן, בסעודה שלישית, שותפים כולם לזמירות השבת, והאווירה כולה נוסקת לגבהים, והקול נשמע למרחוק. כשלאחר מכן, לומדים יחד את הספה"ק ליקוטי מוהר"ן ע"י אחד מבני החבורה, והילדים מתאספים בחדר סמוך לשמוע סיפור ודברי חיזוק מאחד האברכים, עד לסיום השיעור. בנוסף, מתקיים חבורה לכלל האברכים אחת לשבועיים, כאשר משתדלים לעשות זאת ביאהרצייט של אחד מזקני אנ"ש, ועוסקים בהליכותיו ובדרכיו הקדושים, ובנוסף, עוסקים בשיחת חברים, לברר וללבן נושאים בעבודת ה' ע"פ דרך רבינו. בשורה תחתונה, בני החבורה מרגישים קשר אישי וחזק למקום, קשר של משפחה, עד שגם כאלו שעברו במשך הזמן להתגורר בעיר אחרת, משתדלים לבא ולבקר במקום כמה שיותר, להיזכר שוב בחמימות ובמתיקות שהייתה להם.