חגירת זינא עלאה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע בחז"ל שבשעת מתן תורה היו ישראל בדרגא של שלמות לגמרי [ופסקה זוהמתן], ועל אותו זמן נאמר "אני אמרתי אלקים אתם" כדאיתא ברש"י שם, והיו בדרגא של אדם הראשון קודם החטא. ועוד גילו חז"ל (שבת פח) שבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת וקשרו ב' כתרים בראש כל אחד. ואיתא בזוה"ק שהכתרים הללו הם "חגירת זינא עלאה" [קשירת כתר עליון] שנקשרה עליהם. ומבואר בכתבי האר"י הקדוש, שכתרים אלו היו בעצם שלמות עצומה שהאיר בנשמתם, כי יש בנשמה כמה חלקים (כדוגמת נפש רוח ונשמה), ואז זכו לדרגא גבוה מאד בהארת הנשמה. וכשחטאו בעגל נסתלקה אותה הארה, והקב"ה נטל את אותם הכתרים מהם ונתנה למשה רבינו עליו השלום. [ובכל שבת משה רבינו ע"ה מחזיר לנו את הכתרים, וכך אנו מקבלים תוספת נשמה בשבת קודש]. והנה ידוע שמח האדם תופס ומשיג אלוקות לפי כמה שמאירה בו הנשמה, וכאשר מאיר שלמות בנשמה מן הכתרים האלו, אזי שורה במח אור אלוקות גדול מאד מן הנשמה, וזה נקרא "שלמות המוחין". וזה מה שמגלה רביה"ק שע"י התשובה מחזיר לעצמו את הכתרים, ועי"ז בא להכרה חדשה בגדולת ה'.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה לח'