חלל פנוי – כבידות לב

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

תכלית הבריאה היא בגין דישתמודעון ליה, שזה עיקר גילוי רחמיו - שהאדם יזכה להכיר ולדעת ממנו ית'. ועיקר הדעת הוא כשמתיישב על הלב מציאות אלקותו יתברך. כמו שנאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקהים אין עוד". אך כל זה שייך רק כשהאדם מתנסה בקושיות הנמשכים מתוך העולמות והמידות. דהיינו תאוות ומשיכות, כעסים ונצחונות, שבכל אלו יש בהם אותיות ודיבורים, ואם יתבונן יוכל למצוא אהבת ה' בתוך האהבות הנפולות וכן בשאר המדות. ובכך יתיישב על לבו מציאות אלקותו ית'. משא"כ כשנופל על האדם ריקנות, אדישות, סתמיות, כבדות, בלי שום התעוררות הלב לא לטוב ולא למוטב - זהו קושיא שנמשך מחלל הפנוי, שבכדי לברוא את הבריאה עשה השי"ת מקום שפנוי שם מכל הבנה ויישוב, שגם כשירצה האדם ליישב את הקושיות, מדוע נפל עלי ריקנות כזאת וכדו', לא יוכל ליישב, אדרבה יישאר בלבו קושיות על הנהגת השי"ת. וכל זה עשה השי"ת כדי לברוא את הבריאה ולגלות רחמנותו. שאם לא היה מצמצם אלקותו יתברך משם, לא היה מקום לבריאה. זהו עוצם כוחו הנורא של הצדיק היורד גם למבוכות של חלל הפנוי, ובניגון נעים מעלה את הנופלים לשם, ומאיר לנו שכל ריקנות היא רק הכנה לבריאה חדשה, וכל אדישות ותימהון לבב הוא כלי לגלות רחמים חדשים.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה סד'