כסא הכבוד

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

שורש נשמות ישראל הבריאה כוללת ארבע עולמות, שמשתלשלים זה למטה מזה: אצילות, בריאה, יצירה עשיה. בעולם ה"אצילות" שם מאיר אור ה' ממש, ואח"כ יורד לעולמות בריאה יצירה ועשייה שמתחתיו, כשבכל עולם הנמוך מחברו - יש בו פחות הארה וגילוי כבוד ה', כך שעולם העשיה הוא הנמוך ביותר ויש בו הארה מועטת מאד כלפי העולמות שמעליו, ובעולם היצירה יש בו יותר גילוי [והוא מכונה 'עולם המלאכים'], ועולם הבריאה הוא הקרוב ביותר אל כבוד ה'. נמצא א"כ, שהשכינה [שהיא מדת ה"מלכות" שבעולם האצילות] שהיא נקראת 'כבוד ה מתלבשת ומאירה ביותר בעולם הבריאה, וזה אחד הטעמים שעולם הבריאה נקרא "כסא הכבוד" – כי הוא משכן ל'כבוד ה, שהיא השכינה הקדושה. ואיתא בגמרא [שבת קנ"ב, חגיגה יב:], ובזוה"ק [ח"א קד], שהנשמות חצובות מ'כסא הכבוד'. כי יש בנשמה כמה מעלות זו למעלה מזו [והתבארו כבר בס"ד במושג "נפש" בתורה ס"ט] שהם "נפש" שנלקחת מעולם העשיה, "רוח" שנלקחת מעולם היצירה, ו"נשמה" שנלקחת מעולם הבריאה. [ויש עוד דרגות למעלה מזה, "חיה" הנקראת גם "נשמה לנשמה" שנמשכת מעולם האצילות, ו"יחידה". והצדיקים המופלגים זכו שאף הנפש רוח ונשמה וכו' - כולם מבחינות עולם האצילות בעצמו ואכ"מ.] וזה הפירוש ש'נשמות' ישראל שרשם מ'כסא הכבוד' שכאמור, זהו עולם הבריאה, שהוא נקרא 'כסא הכבוד' ומשם אכן נמשכת הנשמה של כל יהודי.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן סימן א'