להמשיך הגבורות משרש הבינה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע בזוה"ק וכתבי האר"י הקדוש, שיש חילוק גדול בין התפשטות המדות התחתונות שהם שבע הספירות הידועות [מחסד גבורה תפארת וכו' עד מלכות], שבספירות התחתונות שייך כביכול להתאחז בהם מכוחות ההסתרה, ואז אותו כח קדוש שיש בהם [בעיקר של 'גבורות' שהם צמצום כראוי בשביל השפע והקדושה], ומהפכים אותו ח"ו ל'דינים' יותר קשים והסתרה. אך בעולמות העליונים מהם שהם עולמות 'המוחין' שם אין שליטת הקליפות, כי על ידי האור העצום שיש שם נדחים הקליפות לגמרי. [ועיי' המובא לקמן סי' מ"ט ולעיל סוף סי' כ"א בענין המלבוש שבאלול שממנו בורחים הקליפות] . והנה שורש הגבורות באים מן מדת הבינה [כי היא צמצום לאור החכמה, והיא זאת המגבילה וקובעת מדה לכל אחד מהז' מדות שתחתיה ועיי' לקמן בסי' מט], אך בבינה הם 'גבורות ממותקות' וגם באופן הרבה יותר דק ונעלם, ובה עצמה לא יכולים לאחוז החיצונים כלל, מרוב רוממותה ואורה הגדול, אך כשמשתלשל ממנה למטה, יכולים לאחוז ח"ו עי"ז. ולכן, כאשר מאיר שפע הגבורות הקדושות מן הבינה ומתאחד למטה, והרי אור מדת הבינה הוא גדול מאד, א"א לחיצונים להתאחז. ורביה"ק מביא לנו ג"כ למעשה ממש, שההתלהבות שבלב לעבודת ה', היא עצמה כח גבורות [כמו אש], שמשם כל הכח לעבודת ה', ובזה נמתקים הדינים, וכן ע"י כח הצדיק שעושה פדיון ומאיר חסדים וממתיק את הגבורות.


עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה מא'