מדת המשפט

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ישנם הרבה מדות שבהם מתנהג האדם עם עצמו או זולתו, או שמתנהגים אתו; פעם בחסד ואהבה ופעם בנצחון, פעם בגבורה או הכנעה, ופעם ברחמים ובסלחנות וכיוצא בזה. כל המדות הללו שרשם באותם מדות שהקב"ה האצילם ומתגלה בהם. אחת המדות שמוצאים במקראות ודברי חז"ל, הוא שהקב"ה "אוהב משפט". אין הכוונה שהוא אוהב לעשות "דין", אלא כינוי 'משפט' מכוון לסדר נכון מתוקן בלא שום עוולה או חסרון. על פי סוד, מדת המשפט מרומזת במדת ה'תפארת', אך הרבה פעמים נקרא ההנהגה של כל המדות [מחסד עד יסוד] בשם "משפט". והכוונה בפשטות, שכל זמן שרק מדה אחת או נטיה לצד מסוים כגון ימין או שמאל פועלת, אז עדיין אין הדבר מתוקן ומושלם, ורק כאשר ביחד מסכימים ופועלים כל הצדדים, יוצא הדבר והפעולה מושלמים כראוי. משום כך, היות שהמכוון הוא להגיע לשלמות הכלולה מכל צד וכל מדה ומדה, נמצא שאם ישנו דבר המוטל בספק, תפקידו של ה'משפט' לשפוט ולהכריע בין הצדדים. לשם כך מוכרח שהדעת תהיה מבוררת כראוי, שאז תוכל לשפוט ולהכריע בין המדות השונות. וכן הוא במדות העליונות, שעיקר פעולת "מדת המשפט" הוא באופן שיש בו הארת המוחין מלמעלה, ואז מתברר כל דבר להיות מתוקן. וכשהאדם זוכה להאיר על עצמו את כח המשפט והדעת המבוררת, עד שזוכה להתנהג בזה - בזה מתבטלים ממנו כל מיני בלבולים שבאים מנטיית המדות לכל מיני צדדים, והוא זוכה להתנהג בדרך הממוצעת והמושלמת.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן סימן ב'