שינויים

בגיל שלוש עשרה הגיעו שליחים מישיבת 'נוברדוקנובהרדוק' כדי לפתוח ישיבה בעירו מיד ר' נפתלי הצטרף לישיבה ונהיה לאחד הבחורים הטובים בישיבה. עד שיום אחד הקומוניסטים סגרו את הישבה הישיבה עקב כך עבר ר' נפתלי לישיבת 'זוועילזוועהיל' בראשותו של ר' שלומקה מזוועילמזוועהיל.

שם קרבו קירבו לברסלב ר' [[יעקב זיטומיר]].

בשנת תרפ"ד הגיע לאומן שם עבד את השם ה' יום וליל עם העובדים הגדולים ומרוב התמדתו ועבודתו לא היה לו זמן לבקר את משפחתו לכך היו צריכים לכתוב לו שאמו חולה במצב קשה.

מסופר פעם שאחיו הגיע לבקרו וכשראה את עניותו הדלה אמר לו תראה איך אתה ניראה השיב לו תראה איך אתה ניראה שאינך חושב על התחליתהתכלית.

כשהגיע לפרקו נשא את בת ר' [[אהרן קיבליטשר (שוורץ)]] אחרי החתונה המשיך לעבוד את השם ביום ובלילה כעבור כמה שנים לאחר דלקת ראות קשה נפטרה אשתו והותיריה והותירה לו את בנו הקטן [[ברוך יעקב גלנט|ברוך יעקב]] משראו זאת ר' [[יוחנן גלנט]] וזוגתו<ref>שהיו גיסים של ר' נפתלי</ref> ומאחר שלא היה להם ילדים החליטו לגדלו.

כעבור תקופה נישאה לבתו נשא את בתו של ר' געצ'ע גדול עובדי השם ה' באומן ר' [[געצע]].

פעם ר' נפתלי נפגש פגש עם בחור יהודי וכדרכו דיבר אתו מעבודת השם לפתע ה' ותוך כדי הדברים הבין שהבחור הזה עובד בשבת לפיכך ועל כן התחיל לחזקו לא לעבוד בשבת משראה הבחור את חומרת העוון לא הגיע לעבודה בשבת. ביום ראשון כשאלו שאלו אותו למה לא באת לעבודה השיב להם שר' נפתלי הסביר לי שאסור לי לעבוד בשבת. כעבור כמה שעות ר' נפתלי נעצר ע"י הקומוניסטים ונכלה בכלה בעיר בילה-צ'רקוב עיר מולדתו לאחר מכן עבר לכלא בקייב ולאחר מכן עבר לבית סוהר בעיר לוקובינה שם ישב במשך אחד עשר חודש עד שנשפט לשמונה שנים עבודת פרח פרך של כריתת עצים בסיביר.

בסיביר המשיך לעבוד את השם בשמחה על אף הייסורים הנוראיים שעבר לאחר כמה שנים החליטו להעבירו לעבודה במתפרה שזאת התה היתה עבודה יותר קלה גם זכה שאשתו תבוא פעם אחת לבקרו.

כעבור שמונה שנים ולאחר אין סוף פעמים שכמעט מת בסיבר בסיביר בשנת תש"ה שוחרר וחזר לביתו שבעיר פרונזה שם אשתו גרה אצל אימאאימה.

בביתו של ר' נפתלי תמיד ארחו אירחו אנשים במסירות נפש וגם גם כאלו שהיו מבוקשים מטעם הקומוניסטים בביתו , גם היה עושה בריתות לילדים על אף האיסור בכך.

עלה לארץ ישראל בשנת תכתשכ"ז יחד עם משפחתו וחמתו וחמותו מרת שרה בתיה קנלסקי.

בנו ר' [[ברוך יעקב]] עלה אחר שלוש שנים אחריו לארץ ישראל.