מיין נוקבין

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

הבורא ית"ש משפיע שפע לכל הנבראים בכל עת, והנבראים מקבלים השפע הזה תמיד. אך השפע הזה מתחלק לשנים. יש שפע תמידי שנמשך ממנו יתברך לכל הנבראים מבלי שיבקשו ממנו, וכמו שהחיות והעופות ואומות העולם מקבלים השפע שלהם תמיד מהנותן לחם לכל בשר, וזה נקרא "שפע חיצוני", כי הוא בא מחיצוניות העולמות בלי התעוררות הנבראים. אך יש "שפע פנימי" שהוא נשפע על עם ישראל לבדם, והוא נעשה רק ע"י אתערותא דלתתא, ע"י שהאיש הישראלי מתעורר לבקש אור פניו יתברך, [דהיינו ע"י כל התעוררות לעבודת השם, לתורה ולמצוות], ועי"ז הקב"ה משפיע עליו שפע חדש, שפע פנימי. ההשפעה הזו נקראת בשם 'מיין דוכרין' והיא נשפעת על האדם רק לאחר שנתעורר מצדו בבחי' 'מיין נוקבין', כי זה שמקבל השפע נקרא 'נוקבא' כלפי המשפיע הנקרא 'דוכרא'. ענין זה הוא הן בשפע גשמי - שכשאדם מתפלל ומבקש אזי מעורר כביכול רצון חדש אצלו יתברך לחונן ולרחם, להשפיע ולפרנס. והן בשפע רוחני – שכשאדם נכסף ונשתוקק להתקרב לעבודתו יתברך, אזי השי"ת מרחם עליו, ומעורר ומחדש את נפשו להתייחד בבוראו. וההתייחדות הזאת היא בעצם חיבור ההתעוררות שלו עם רצון ההשפעה שנתעורר אצלו יתברך. ובזה מגדל את נפשו ומעורר נחת רוח לאבינו שבשמים. וזהו המבואר בתורה זו: "כִּי עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִּין כַּיָּדוּעַ, מִזֶּה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה נֶפֶשׁ וְנִתְעַלֶּה וְנַעֲשֶׂה יִחוּד וְזִוּוּג".

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה לא'