משה בער רוזנפלד

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שנותיו[עריכה]

נולד בשנת תר"ן בטשערין נפטר בשנת תשכ"ו בירושלים.

חייו[עריכה]

ר' משה בער נולד לאביו ר' שמואל יצחק ולאמו מרת ציפורה בשנת תר"ן בעיר טשערין.

אביו היה נכדו של ר' שמחה בן ר' שמואל יצחק אב"ד טשערין שהיה מגדולי תלמידי רבינו ז"ל וחתן של ר' אהרן מברסלב (תלמיד רבינו ז"ל) אמו הייתה נכדה של ר' יעקב יוסף ליובארסקי שהיה תלמידו ומחותנו של רבינו ז"ל (בנו נשא את חיה בתו של רבינו) וגם הייתה נכדתו של ר' נחמן מטולטשין (תלמידו הגדול של מוהרנ"ת ז"ל).

בבית זה גדל ר' משה בער וקיבל חינוך של ברסלב. דודו ר' אברהם ב"ר נחמן היה נוהג מפעם לפעם להתארח אצלם. יום אחד הגיע צו גיוס לבנם הגדול נחמן ובדיוק היה ראב"ן בביתם. אמו בקשה ממנו שיברך את בנה. ר' אברהם שהיה דודה השיב לה נחמן ינצל ומשה בער לא היה חייל. ובאמת נחמן לא הצליח להימלט מהצבא והוכרח להתגייס ולאחר כמה שנים חזר הביתה כשכל מעילו נקוב בחורים מהכדורים והפגזים שעברו לידו והנה הוא ניצל.

לאחר תקופה משה בער קיבל צו גיוס דודו ר' ישראל אבא רוזנפלד (אביו של ר' צבי אריה רוזנפלד מאמריקה) הציע לו להתפלל כל יום בציון זקנו ר' שמואל יצחק (שהיה תלמיד רבינו). וכשהגיע יום ההתייצבות ר' משה קיבל בדרך נס פטור.

כעבור תקופה התחילה מלחמת עולם הראשונה הצר החליט שכל הפטורים בטלים וכולם מתגייסים ללא יוצא מן הכלל. משראה כך ר' משה בער ברח לעיר אומן שם פגש בר' אברהם ב"ר נחמן סיפר בפניו את המעשה השיב לו אמרתי לך שאתה לא תהיה חייל.

ר' משה בער נשאר באומן ועבד את השם בקלוייז. באומן ניסו כמה פעמים לטופסו ולא הצליחו ממש בדרך נס.

כשהגיע לפרקו נישא אם מרת פייגא ביתו של ר' בן ציון קמינסקי שהיה בן אחר בן מר' שמעון מקרימנטשוק (שהיה תלמידו הראשון של רבינו ז"ל) ואימא הייתה מיוחסת לר' דוד שהיה צדיק נסתר.

לאחר המלחמה כשהקומוניסטים טפסו את רסן השלטון כולם היו חייבים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הקומוניסטי שם חנכו את שיטתם ועקרו ילדים מאמונתם. ר' משה בער החליט שהוא לא שולח את ילדו לבית ספר לפיכך רשם אותם בתור מתים.

ר' משה בער מחמת שהיה מומחה עורות החליטו למנותו מטעם הממשלה על יצוא של כל עורות מרוסיה הסכים ר' משה בתנאי שלא יצטרך לעבוד בשבת ובלית בררה הסכימו לו. עד שכמה מעובדיו למדו את העבודה ממנו לפיכך הוזמן למשפט מחמת שכביכול רימה בעסקאות ר' משה בער הביא אתו גוי שעבד אתו שיעיד שהוא איש ישר אם כל זה קיבל עונש של שנה עבודה שם ר' משה שמר על עצמו לא לאכול טרפות חלילה אלא רק לחם בלבד. כל השנה התפלל שלא יוכל חלילה חמץ בפסח ולבסוף בדרך נס שוחרר כמה שעות ליפני פסח.

ר' משה היה עובד השם גדול והיה מרבה בצדקה מחמת הניסים שקראו לו בבחרותו. פעם סיפר ר' הירש לייב ליפל שללא עזרתו משפחתו היו גוועים ברעב.

ר' משה הצליח בדרך לא דרך לקבל אישור יציאה מרוסיה ובשנת תרצ"ה הוא אשתו וחמש ילדיו עלו לארץ ישראל לא ליפני שהביא עמו את הכיסא, גביע, והמקל של רבינו ז"ל ואף מכתב של רבינו ז"ל לשרה ביתו. וחנוכייה של ר' שמעון מקרימנטשוק (תלמיד רבינו ז"ל).

בארץ ישראל השתקע בעיר הקודש ירושלים שם המשיך לעבוד את השם ולהכניס אורחים. היה קם כל לילה בחצות והולך לבית כנסת ריק מאדם והיה עובד את השם שם ובבוקר היו רואים שם שלולית של דמעות.

בארץ כמו ברוסיה המשיך ללמוד ממורו ורבו ר' אברהם שטרנהארץ.

בשנת תש"ח בנו הבחור בן ציון נהרג במלחמה בעיר העתיקה.

לפרנסתו הייתה לו מכולת קטנה וכל היום היה הולך ושמח ומשמח אנשים.

ניפטר ביום ח"י בניסן בשנת תשכ"ו לאחר שעבד את השם כל הלילה ובבוקר אחרי התפילה הלך לנוח ולא קם.

בניו[עריכה]

הבחור בן ציון שמחה, ר' דוד,

בנותיו[עריכה]