נצחון - נצח

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

אחד המדות שבנפש היא מדת הנצחון, שבה האדם מתגבר לנצח את המתנגד לו, הן בדין ודברים ובויכוח, הן במריבה וכדומה, והן כשמפריע לו לגמור את רצונו איזה מניעה או עיכוב ,כשמסלק את המונע זה נקרא שניצחו. ועל מידה זו כותב רבינו כאן שמדת הניצחון אין סובלת האמת, כי כשנכנס האדם לאותו המידה ורוצה לנצח, הרי מחפש את כל שביכלתו למצא את האפשרות לגמור ולהוציא את רצונו ולהוכיח את דעתו, ואין הוא שוקל אז כל דבר בחתירה אל האמת בישוב הדעת והתבוננות. וע"כ באמת מבואר בליקוטי עצות ב"אמת ואמונה" שאם רוצה האדם באמת לאמיתו יסלק מקודם מדת הנצחון ואז יוכל לראות האמת. אבל באמת בשורש המדות דקדושה, היא מדת הנצח, שאיתה השי"ת מנצח את אויביו וגומר לעשות רצונו בעולם, ומשום כך הוא מוציא מכח אל הפועל ואין אף מונע שימנעהו, וביאר מוהרנ"ת [בה"ר וב"פ ה] שלכן יש בה לשון נצחיות, שמתקיים תמיד היינו שהקדוש ברוך הוא בסוף יגמור את רצונו והאמת האמיתית היא זאת שתתקיים לעולמי עד, מה שאין כן בנצחון גשמי, שפעם מלך זה מנצח ופעם זה. ולכן גם אצל האדם, אם משתמש עם המידה הזו בשביל השם יתברך באמת, הרי בזה נכלל במדת הנצח דקדושה שהיא מתקיימת לעד. ובזה מובן מדוע מדת הנצח נמצאת בפסוק בדברי הימים אחרי מדת התפארת שרומזת לאמת, [לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח ] לומר שקיום האמת מתקיים על ידי הנצח וכן ש"נצח" שבאמת נצחי הוא רק כשנלקח מן האמת האמתי. ובזה מתחזק האדם לא להתייאש ולא להפסיק בעבודת ה' עד שיראה שיתקיים בו רצון ה' באמת לזכות למה שצריך. ורואים זאת אפילו אצל השי"ת, שאע"פ שמנהיג את העולם ומדת הנצח אצלו היא, הרי כולה רק להגדיל את האמת ולקדש את שמו שרק זה התכלית, וכשפועלים וממשיכים רחמים גדולים יותר בעולם הרי א"כ עכשיו עיקר האמת ורצון ה' הוא שיומשך חסדים יותר גדולים ורחמים, ולכן כביכול הוא אומר "נצחוני בני" [עיי' סי' ב' תנינא שהוא מחמת שבזה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות] וע"ז כתוב זמרו למי שמנצחין אותו ושמח.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה קכב'