צדק ואמונה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

בתחילת עבודת ה' והכרת האדם את בוראו, הרי כל ההתקשרות עמו הוא באופן רחוק, כי אין לו דעת אמיתית, וכל ידיעותיו על אביו שבשמים אין בהם הכרה והתגלות ממש. אך אח"כ, ככל שמקבל עליו יותר עול מלכות שמים, ועומד בנסיונות של תחושת ריחוק וקטנות, [הבאים מצד שהמלכות-השכינה בקטנות כביכול מכמה סיבות, כמבואר כל זה בסימן ע"ד] אזי מגלים לו כביכול יותר את ההכרה בה' באמת, ומה שהיה אצלו מקודם בבחינת עול וצמצום, נעשה אצלו להתקשרות וכח אמונה שמאירה אצלו אף בחושך וגשמיות העולם. [וכן יש בחי' כזו בהתקשרות לצדיק ואכמ"ל]. כאשר המלכות בקטנות היא מכונה בשם "צדק" ויונקת משם "אלוקים" שהוא בחינת דין, ואילו אור ה' באמת הוא שם ההוי"ה, שהוא באמת היה הוה ויהיה ונמצא והכל הוא רק מציאותו, ובשם זה הוא רחמים וחסדים, [וגם מאיר בו מהארת פנים העליונה]. וכאמור, בתחילה עדיין זה לא נגלה אליו. וכשממשיך בעבודתו וכו' כנ"ל, ומתחבר אצלו האמת האמתי שהוא שם ההוי"ה וידיעת ה', אזי המלכות [שהיא היראה וקבלת עול מלכות] נקראת "אמונה" ומקושרת אצלו כראוי. וככל שהוא מכיר יותר ויותר את בוראו – כך מדת האמונה גדלה בכל פעם יותר ויותר. וזהו עיקר העבודה – להגדיל בכל פעם הדעת, ולבא לאמונה ברורה ובהירה וגדולה יותר. [אמנם בפסח הוא "שלא כסדר" ואז השי"ת מאיר עלינו עצם אור האמת קודם שהגדלנו האמונה, ובכח זה אנו יכולים ללכת אחריו, ואח"כ עולים מדרגא לדרגא בספירת העומר עד שזוכים לשלמות אור האמת בשבועות – (ציצית הלכה ז')]

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה פז'