צמצום והמתקה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

הצמצום ממלא חלק מרכזי בקיומו של עולם. אילולא הצמצום לא היה לעולם כל מקום להיבראות משום שהמציאות כולה מלאה הלא באור אין סוף. נמצא שהצמצום שהוא שורש הדין, יצר כביכול 'מקום' להתהוות הבריאה. העניין הזה מתקיים גם בכלליות וגם בפרטיות. לכל מציאות בעולם יש צמצום מיוחד לה. כפי שאין לך חפץ, אדם, צומח או בעל חיים שאין לו מקום, כך גם לא יתכן שתהיה בעולם מציאות חסרת גבולות. הגבול הוא הצמצום המגדיר ותוחם כל דבר, ולכל מציאות יש כמובן צמצום בעל אופי ומהות שונה. על אף היות הצמצום מוכרח לקיום המציאות, הרי עניינו דין, ודינים חייבים להמתיק. איך ממתיקים? באמצעות שכל. החלק השני שמוכרח להימצא בכל בריאה הוא שכל. כי הצמצום הוא גבול הדבר, והשכל הוא מהות הדבר, חיותו, תוכיותו. בשעה שהשכל מאיר בתוך הצמצום, נעשית המתקה. הדין אינו גובר רק שוקט על שמריו ומשמש כלי לאור השכל. ובדרך משל, אם יעבור על אדם צער ודין, הרי אילו יבין את משמעות הדבר ואת פנימיותו - תומתק בוודאי גם תחושתו. מגלה רביז"ל שלכל צמצום בעולם יש בהכרח שכל מיוחד לו. אותו השכל ורק הוא לבדו מסוגל להמתיק את הצמצום ולהשקיט את הדין. אך מעבר לשכליים הפרטיים המתאימים לצמצומים מסוימים, יש שכל אחד כולל הנקרא 'חכמה עילאה' המקיף את כל השכליים ומסוגל להמתיק כל סוג של צמצום ודין. עניין זה גלום בסוד 'אבן שתייה' שממנה הושתת העולם וכל הצמצומים והשכליים קבועים בה יחדיו.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה סא'