קודם הבריאה ואחר הבריאה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

שתי ההבחנות 'קודם הבריאה' ו'אחר הבריאה' מבטאות את שני המצבים של קירוב וריחוק. הקירבה האמורה איננה דוגמת קרבה חומרית שמשמעותה שניים הסמוכים זה לזה, אלא קירבה במדרגת אב"ן – אב ובן כחדא. כלומר, מציאות בה הסיבה והמסובב, העילה והעלול, הבורא והנברא – מאוחדים לאחד. מטבע קיומו של עולם - מצב 'קודם הבריאה' הוא תכלית הקירבה והחיבור, מפני שאז טרם יצאה הבריאה מהכוח אל הפועל, וממילא העלול קשור ועקוד באחדות מוחלטת בסיבתו. לעומת זאת 'אחר הבריאה' הוא מצבינו הנוכחי, בו יש לכל אדם ישות משל עצמו, אף לבריאה כולה ישות לעצמה כביכול. מה אם כן קושר את הבריאה והנבראים גם כעת לאחר הבריאה - במקור העליון ובמציאותו יתברך? ההשגחה. זה שהשי"ת משגיח בכל רגע ורגע על הבריאה, עלינו, על כל הישויות שמתקיימות בעולם – זוהי המציאות המשמרת גם את 'אחר הבריאה' במצב של 'טהרה'. למעשה כל עיקר עבודתו של יהודי היא לקשר בין שני המצבים: בין 'אחר' ל'קודם', התקשרות זאת נפעלת על ידינו בשעה שאנו מביאים אל חיינו 'השגחה'. לשם כך יש להיזהר מכל נדנוד של 'שקר'. מפני שהשקר הוא רמייה כאילו יש חלילה בעולם מציאות לכוח כלשהו מלבד אחדותו יתברך. כל התפעלות ממציאות כלשהי בעולם הזה יש בה אחיזה של שקר. כביכול יש כאן נוכחות אחרת שאינה בטלה לאחדות הפשוט. הדבקות באחד נרכשת באמצעות דבקות ב'אמת'. וזה מה שהזהיר רבי עקיבא לתלמידיו, קודם שנכנסו לפרדס.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה נ"א