רחמים פשוטים ורחמים גדולים

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

חז"ל הקדושים מגלים, שבשעת מתן תורה נגלה השי"ת כ"זקן מלא רחמים". ואילו בשעת קריעת ים סוף נגלה כ"גבור עושה מלחמה". ופנימיות דבריהם הקדושים הוא, שבאמת יש השי"ת הוא כולו טוב, ולמלעה הכל מלא אור טובו וחסדו, אך כאן בעולם הזה, לצורך שלימותו, משתלשלים האורות מדרגא לדרגא, עד שמתהוה ומתגלה "מדות" על פי "משפט", שגם הוא כלול ברחמים אך הוא תלוי לפי עבודת בני אדם, שלפי כמה שזוכים ועולים מעשיהם הטובים, ונגדל גילוי אלוקותו בעולם, ודעת האמת מאירה ומתפשטת יותר - אזי יותר ניכרים רחמיו בהנהגתו אותנו ואת כל העולמות. אך מדות אלו כלולים גם מהנהגת ה'דין' וה'צמצום', כפי עומק ידיעת חכמתו יתברך איך ראוי להתנהג עם כל אחד ואחד. וממילא 'מדות הרחמים' שבהנהגה זו, הם תשע מדות הרחמים שהזכיר משה בתפילתו לבטל את הגזרה אחר המרגלים (במדבר יד), והם עיקר ההנהגה בעולם, מדות אלו נקראים "זעיר אנפין". [וכח הרחמים שיש בהם - משתלשל ונמשך מן הארת החסד העליון]. אך יש כח של רחמים יותר גדולים, שאותם מצינו כשעמד משה רבינו בתפילה אחר חטא העגל, עד שפעל בקשתו אצל השי"ת, וגילה לו שיש בכח הצדיקים (ולכל אחד על ידי התקשרותו בהם וכו') לפעול בתפילה עד שיאיר הארה יותר עליונה, מן אורות החסדים העליונים, שפעולתם נקראת שלש עשרה מדות של רחמים, שהם המדות של "אריך אנפין" [ואותם אנו מזכירים בתפילות וסליחות], ושם הרחמים מרובים מאד מאד, עד שאין שום קלקול ופגם שמגיע לשם ח"ו, וכשמאיר משם ההארה - אז ההמתקה בשלימות.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה קה'