שבירת כלים

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

שבירת הכלים הוא מושג יסודי מאוד בסדרי בראשית של ההנהגה הרוחנית, המשפיע ביותר על כל פרט במציאות הסובבת אותנו, בעבודת הבורא ובענייני עולם הזה. הכוונה לאירוע רוחני קדום, שאירע במציאות של קודם בריאת העולם הגשמי, וכתוצאה ממנו קיבלה המציאות את טבעה כפי שהיא. שבירת הכלים המפורסמת אירעה אמנם קודם הבריאה, אך 'שבירות' חוזרות בזעיר אנפין מתרחשים גם כיום בבחינות ואופנים שונים. ידוע שהמציאות מורכבת מ"אורות" ו"כלים". ה'אור' הוא התוכן, וה'כלי' מחזיק אותו. במושגים הרוחניים ההגדרה 'כלי' אינה כפשוטה, המינוח נכון בערכין, כלומר זהו אור עליון אשר 'לעומת' האור היותר עליון הוא נחשב 'כלי' המכיל אותו. בכל אופן, בשעה שהאציל האין סוף ב"ה את ספירות עולם האצילות, אזי ברצונו הנעלם היו הכלים בלתי מוכשרים לקבל את האור העצום שהופיע בהם, ונשברו. מכיוון שנשברו הכלים פרחו האורות למעלה, ואילו שברי הכלים ירדו מטה אל המקום בו נוצרו לאחר מכן עולמות הפירוד – בריאה, יצירה ועשייה. כפי שהגוף המת נעשה טמא מפני החיצוניים הנאחזים בו, כך גם בשברי הכלים נאחזים קליפות וחיצוניים והוא שרוי במקום טמא. עבודתנו היא להשיב את שברי הכלים למקומם. שיבנה מהם שוב עולם האצילות, והמציאות תשוב לאחדות. מה מחיה את הכלי השבור בינתיים? הניצוצות הקדושים. יחד עם הכלים ירדו למטה גם ניצוצי קדושה המחיים ומקיימים את שברי הכלים. למעשה המציאות שלנו כולה שברי כלים. כל הרגשה, מחשבה, דיבור ומעשה נמשכים מאחד משבעה כלים שנפלו ונשברו. ובכל מחשבה דיבור ומעשה שכזה יש ליהודי עבודת בירור וליקוט – לבחור בחלק הטוב, להשליך את יניקת הקלי', ולעלות את הניצוץ הקדוש השרוי שם אל שורשו. נמצא שבמקומות אלו אף שהרע שולט, יש בוודאי טוב כבוש. את הטוב הזה יש להשיב אל מקומו בשלום.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה סד'