שבירת כלי החסד ונפילתם לבינה דבריאה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

בסוף פרשת וישלח כתוב "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו"', ובשבעה מלכים מהם כתוב "וימלוך"-"וימת", ובשמיני כתוב "וימלוך", ולא כתוב בו מיתה. וע"פ הפשט שהכוונה למלכים ממש יש הרבה שיטות מתי בדיוק זה היה וכדומה. אך בזוה"ק (באדרא), ובכתבי האר"י הקדוש ביארו את סוד הענין שהכוונה ל"שבירת הכלים" הידועה שהיתה ברצון ה' בתחילת הבריאה, שהיתה בעיקר בשבעת המדות הקדושות [הספירות מחסד עד מלכות]. 'כלים', פירושו הוא, שלכל אור שמגיע מלמעלה מהקדושה העליונה, צריך להיות כמין כלי שמכיל אותו כביכול, שהוא הרבה יותר עבה וכו', [וכל זה הוא 'בערכין' כלומר באופן יחסי, כי דבר שהוא רוחני באופן של עולם העשיה, הוא גשמי כלפי עולם היצירה וכדומה (וראה בסי' כב אות י'), כך ה'כלים' האלו הם בעצם דברים גבוהים, אך כלפי האורות שהם הרבה יותר גבוהים וקדושים, הם נקראים 'כלים']. ובספה"ק עץ חיים גילה האר"י הקדוש את פרטי שבירת הכלים, ואחד הדברים המהותיים העולים משם הוא שהאורות נכנסו בכלים בצורה מרובה ואור גדול מאד- שהכלים לא יכלו להכיל, וממילא נשברו, ואז ה'כלים' נפלו לעולמות התחתונים- בריאה יצירה ועשיה, והאורות שהם גבוהים מצד עצמם, אמנם ירדו ג"כ אך עדיין נשארו בעולם האצילות, ומשם מגיע הארה מהם עד ל'כלים' כדי להעלותם. ומושגים אלו מפורשים רבות 'למעשה' לעבודת ה' בעיקר בספרי הבעש"ט הקדוש ותלמידיו, וספרי רבינו ומוהרנ"ת, וכגון מאמר זה, שמבאר שהמדות ובעיקר [כלי] החסד שנפל, אנו רואים אותם כאהבות רעות רח"ל, והלב נשבר מביזיונות וכו', ומבאר את הדרך להעלותם. ורביה"ק מלביש ומכניס את גילוי העצה בעיקר במשפט זה: ש"כלי החסד- נפלו לספירת ה'בינה' שבעולם הבריאה, [כאמור לעיל שהכלים נפלו לעולמות התחתונים], ואור החסד נשאר בספירת ה'יסוד' שבעולם האצילות". ומן האור הזה מושפע חיות שיהיה אפשר אח"כ להעלות את המדות שוב למקום הקודש. דהיינו שע"י ההתקשרות לנקודת היסוד, [שהוא ע"י ג' הנקודות המבוארות בתורה זו] – מעלה בחזרה את ה'חסד' השבור, למקומו האמתי בקדושה.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה לד'