שבעה גילדי עינא

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע שבריאת האדם היא בצלם אלקים, כמו שנאמר בתורה, והיינו שכל איבר ואיבר ממנו רומז לאיזה מדה וספירה למעלה, שהיא נקראת כך [ופשוט שאין בעולמות העליונים שום צורה ודמות ח"ו אלא שכך נקראת המדה והפעולה כמו למטה] כדי לרמז לנו שבדרך זו נתדבק בה' ובמדותיו הקדושות. ונאמר בפסוק (זכריה ד') "שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ", וביאור הפסוק שה' רואה ומשגיח על כל מחשבה דיבור ומעשה לראות אם הם כראוי, ולראות את מעשינו הטובים ולהשתעשע בהם, וע"י ההסתכלות הזו, נשמך עלינו שפע לכ"א כפי הצריך לו וזהו ההשגחה מלמעלה. וכשההשגחה מלמעלה יורדת למטה, היא לפי השבע מדות שהם השבע ספירות הקדושות [מחסד עד המלכות], ולכן נקרא "שבעה עיני ה"'. ולפי מה שבאמת מצטייר בעיני השגחתו יתברך לטובה, כך הוא מנהיג את הכל בהשגחה לרחמים ולטובה, ואנו מקוים שבמהרה נזכה שתתעורר ההשגחה השלמה להאיר עלינו ולגאלנו. וגם אצל האדם, לפי מה שרואה ומצטייר בעיניו, כך מתעוררים המדות שלו והרצון בלבו להתנהג, וכשזוכים והחושך וההסתרה מתבטלים ומתחיל לראות נפלאות השגחת ה', מתעוררים המדות והרצון בלב לבטל את החמץ – הרע והחושך שנאחז בלב. וכמו שיש למעלה שהראיה וההשגחה היא לפי שבע מדות שכלולים בעיני ה', כך בגוף האדם- העין יש בה שבע עורות ושכבות שמרכיבים את העין בכלליות, מהעור הראשון הלבן ואח"כ הקרנית וכו' ושכבה דקיקה מאד שמעל האישון –הבת עין שזה הרביעית, ואח"כ עוד שלש שכבות מהרשתית וכו' עד השכבה השקופה החיצונה סה"כ שבע שכבות, וזה מרמז על השורש העליון ברוחניות.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה פג'