שבתאי פתיא אוכמא

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

הגוון השחור סובל משמעויות שונות, מצד הקדושה ומהיפוכה. שחור שבקדושה מיוחס למידת המלכות, זו הספירה האחרונה, המקבלת. זה טבעו של הצבע השחור, שרב כוחו בקליטת אור. הכהות שואבת את קרני השמש, השחור מסוגל לאסף אליו את כל הגוונים. כך הוא גם ב'עין' - בגלגל העין השחור שבמרכז הוא בבת העין, לשם נאספים כל המראות של כל הגוונים. דווקא הנקודה השחורה – 'רואה'. לגוון השחור יש כוח לצמצם וממילא גם להכיל, לראות, לאגור אור. מאידך, כאשר השחרות איננה מצד הקדושה, היא תכלית החשכות. בחינת עצבות, מרה שחורה, כוח הטחול המכביד ומעיק. שחרות שאיננה מצד הטוב קרויה "שבתאי פתיא אוכמא", שבתאי ממונה על החכמה אך יש לו גם ביטוי של חושך, אבלות, הזנחה וקדרות. על עניין זה נאמר 'מצא' או 'מוצא', בצד הנוקבא – הצד המקבל, יש תמיד את האפשרות של מציאת הטוב ואת היפוכו. לפיכך יש להשתמש עם כוח הצמצום רק כדי לקלוט באמצעותו אור, להעניק לו כלי.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה ל'