שלום בין חסדים וגבורות

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ה"חסד" של השי"ת וטובו הוא בלי גבול ושיעור, ואין סוף לחסדיו ורחמיו, אך דייקא מחמת זה מוכרח גם מדת ה"גבורה". כי באמת החסד והטוב - הוא אור, וממילא, ככל שהוא גדול יותר, הוא בעצם הארה ובהירות ושפע מוחין גדולים יותר, וא"כ באמת אי אפשר היה לברא העולם הגשמי כך, וכן אי אפשר לנו לקבל זאת, מחמת 'ריבוי אור', ומחמת שצריך שיגיעו החסדים לעולם הזה באופן שאנו צריכים אותם כאן, כלומר בצורה גשמית – עד כדי השפעות ממש של בני חיי ומזוני וסייעתא דשמיא. ועל כן צריך לצמצמו ולגשמו יותר ויותר מדרגא לדרגא. [וכן ברוחניות, שכל אחד צריך צמצום לפי מדרגתו שלו, וזה עיקר ההמתקה]. וכן משום שהרי עיקר הבריאה היא שיכירו כבודו יתברך, וזהו התכלית הטוב האמיתי שבאמת צריך ורוצה כל אחד, וממילא, בלא הצמצום של ה'גבורות' - הרי אפשר לשכוח את ה' ויראתו, [וכן אמרו חז"ל בדור המבול שחטאו כ"כ מחמת רוב טובה וכן סדום]. ע"כ עיקר העבודה הוא - מדת ה"שלום", שעשה השם יתברך שיכולים החסדים והגבורות להיכלל ביחד, ולהוציא לפועל את השפע ואת הקדושה באופן הנכון והאמיתי. דבר זה, ב'קומת המוחין' [חכמה בינה ודעת] נקרא "דעת" - שיודע דבר שלם ומאוחד, את מהותו, ואת צמצומיו ופרטיו [שאז יכול לגלותו ולדברו], וב'קומת המידות' [חסד גבורה תפארת] נקרא "תפארת" - שמתגלה תפארתו של השי"ת, שכולל גם את החסדים והשפע וגם את הגבורות. ועיקר חיבור החסדים והגבורות הוא במידת ה"יסוד" שהיא כלליות המדות בפועל, כי היא ההתקשרות לכל מידה והיא מגלה את הטוב והנועם והחסדים שיש בהם, והיא משפיעה שפע וגם מצמצמת שיהיה השפעה במדה נכונה, וגם באופן שמצטמצם לכל מידה כראוי, ובאופן שיהיה מזה גילוי ליראת ה', וע"כ מדה זו כוללת כל המדות ועושה שלום ביניהם.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה פ'