-

 

ברסלבער!


האתר ברסלביקי מחפש אנשים בעלי כשרון כתיבה.


מרגיש שאתה מתאים?

הקש כאן כדי להצטרף

לוגו3.png

שמחה בארינשטיין

מתוך ברסלביקי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תולדותיו[עריכה]

ר' שמחה בצעירותו

ר' שמחה נולד בשנת תרס"ג (1903) לאביו ר' איסר חנוך, היה יהודי משכיל אך ירא שמים, שהתפרנס מחנות כלי הסדקית שלו, הוא שאף לתת לילדיו אף חינוך חילוני. את בנו שמחה שלח לחדרים, שבהם לימדו בזמן ההוא גם את השפה הרוסית, שפת הארץ אז.

עוד בימי ילדותו הצטיין שמחה בלימודיו ובטוב לבו ואופיו, לעיתים קרובות – העידה עליו אמו, אשה כשרה וצדקנית – היה מוסר את פתו לדל, בלכתו לחדר עם בוקר, ואף לאחיו הצעיר משה היה אומר לנהוג כך, וכך היה מסביר לאח: "בשובך הביתה תהא ארוחת צהריים טובה מוכנה ומזומנת לך מיד אמא, ואילו עני זה – מי ידאג לו, ואיך ישבור רעבונו?"

בשנים תרע"ה – תרע"ו נכנס לישיבת וילקה, בביהמ"ד הוילקאי הידוע בלודז' (רחוב זאכודניה 56) ראש מתיבתא היה יהודי ליטאי, ר' ישראל ישעיהו ז"ל, למדן וצדיק גדול. הוא למד בישיבתו בתקופת הכיבוש הגרמני, ונחשב בין טובי תלמידיו של ר' ישראל ישעיהו ז"ל. והנה, חלה הרב ומת במחלת הטיפוס הבהרות ולפי חוקי הגרמנים היו חייבים לקבור את המתים במגפה בלי טהרה ובלי תכריכים, לא היה ר' שמחה יכול לראות בביזיון רבו, עמד ויצא באישון לילה עם כמה בחורים לומדי תורה לבית העלמין, שם הוציאו את רבם מקברו, טיהרוהו, הלבישוהו תכריכים וחזרו וקברוהו כדין. היה זה מעשה נועז, בשים לב לשעת החירום ששררה אז, ור' שמחה היה ראש המתעסקים.

בימי בחרותו עסק ר' שמחה הרבה בתורת החסידות אך ביותר הושפע מרבינו ותורתו. משנעשה ר' שמחה חסיד ברסלב, מיד התחילו מתלקטים סביבו בחורים צעירים, שהיו מתלהבים והולכים לשמוע דיבורים מופלאים שהיה משמיע באזניהם. במשך הזמן הלך והתרחב החוג של חסידי ברסלב אף נצטרפו אליו כמה בחורים קשישים יותר, אברכים ובני תורה, ובהם – מטובי בני הישיבות. ר' שמחה מהיותו בעל מסביר נפלא – נהרו לשיעוריו רבים, מנער ועד זקן, ור' שמחה נעשה בעל השפעה ובר סמכא גדול אצל חסידי ברסלב.

ניסה ר' שמחה פעמים אחדות להגיע לקברו של רבינו הקדוש ולא זכה, הגבול הפולני – רוסי היה סגור בתמידות והענין היה קשור בסכנת נפשות ממש, לעומת זאת היה נוסע מדי שנה בשנה לכינוסם של חסידי ברסלב בלובלין, לימי ראש השנה.

ר' שמחה בארינשטיין פירסם גם כן כמה קונטרסים על רבינו ועל תלמידו ר' נתן ז"ל, קונטרסים אלה בשם "אור זורח" האירו באור חדש את השקפת העולם החסידית המקורית הזאת, הדפסתם של הקונטרסים נעשתה על ידי ר' שמחה על חשבונו הפרטי, עם שהיה שרוי רוב ימיו בדחקות והיה מטופל במשפחה גדולה.

אחותו מרת זלאטה שנור, אלמנתו של ר' אלתר שנור ז"ל, מספרת:

כי ר' שמחה שנמצא יחד אתם בגיטו לודז', היה מעודד את כל מכיריו וידידיו ואת כל הנמצאים אתו בצוותא חדא, והיה מעורר בלבם עוז ובטחון. גם חסידי ברסלב היו דבקים בר' שמחה, ולא פסחו על שבת אחת או על "יומא דפגרא" אחד, והיו באים לשמוע את שעוריו של ר' שמחה. מלבד זאת היה אוסף ילדים שבגיטו ומלמדם תורה, אף על פי שהיה עובד עבודת פרך ומזונו היה עלוב, לא היה מניח מידיו את ההוראה בשעות הפנאי המעטות שלו, כאשר אמרו לו שיחוס על כוחותיו, היה משיב, כי לעת כזאת חייב כל אדם לדאוג שלא תישכח תורה מישראל. 

במכתב אחר שנמצא בין חורבות הגיטו על ידי אחותו, שופך אור על גודל התחזקותו של ר' שמחה בתורת רבינו ועל מצב רוחו בגיטו לודז':

"היום ל"ג בעומר, עסקתי בזוה"ק ונרדמתי וראיתי את התנא האלקי יושב ועוטרים סביבו אנשים גדולים ובתוכם רבנו נחל נובע מקור חכמה, והתחלתי לצעוק בקול: רבי! שכחונו! היהודים הם בצרה גדולה! הרגשתי כי הרבי לקחני כאשר ישא האומן את היונק והתחיל מרקד, והכל החלו להשתתף בריקוד, והנה חלום! פתחתי ספרו של הרבי ומצאתי, שהרבי אומר, כי ריקודים ממתיקים דינים, השי"ת ירחם עלינו. -שמחה".

ר' שמחה בארינשטיין נפטר בגיטו לודז', חדשים אחדים לפני חיסולו הגמור של הגיטו הקדום ביותר בפולין, בשנת תש"ד (1944). חולה היה, רעב ונתון במצוקה חמרית איומה, אבל רוחו היתה עזה בקרבו עד הרגע האחרון ממש.

ילדיו[עריכה]

ספריו[עריכה]