קמצא דלבושיה מניה

תקציר

רביה"ק מבאר במאמר זה שהסוד של חלל הפנוי הוא שני הפכים כאחד: מצד אחד הוא 'צמצום', שכביכול פינה את אלוקותו משם, ומצד שני ודאי שיש שם אלוקותו כי לית אתר פנוי מניה. וביאור הדברים, ידוע, שהעולמות כולם, הם כ'מלבוש' כביכול להשי"ת, שעל ידם הקב"ה מתגלה ומנהיג, שזה עניין העולמות והספירות, שיש כביכול להשי"ת לבוש 'חסד' ויש לבוש של 'גבורה' וכיוצא, וכך יש לבוש של הכלים של עולם האצילות, ולבוש של עולם הבריאה וכו', עד העולם שלנו ולמטה למטה, וכך כל העולמות הם כלבושים אל השי"ת כביכול, והוא מתגלה בהם. וכל העולמות נעשו על ידי הצמצום, שרק על ידי שכביכול היה צמצום האין-סוף, עי"ז היה יכול להתגלות הלבוש הזה, שהוא הנקרא אצלנו 'עולמות' ו'מדות'. ובספרי הקבלה (פי' האר"י לספד"צ, עמק המלך, יונת אלם להרמ"ע ועוד) ביארו זאת בדרך משל ע"פ ה"קמצא" [הארבה] שהוא חגב שמכוסה בעור עבה שהוא לבוש עליו, אך הלבוש הזה הוא חלק בלתי נפרד מבשרו, כך גם כאן, אעפ"י שהעולמות נעשו כלבוש ודבר נפרד כביכול מהשי"ת, אך אעפי"כ השי"ת בעצמו נמצא שם, כי לית אתר פנוי מיניה. וכאמור בדברי רביה"ק כאן, אי אפשר להבין דבר זה בשכל אנושי, כי הם שני הפכים, עד לעתיד לבא, שאז תתגלה הדעת הזו עין בעין.

עיין ב

ליקוטי מוהר"ן תורה סד'