חכמה עילאה-שכל הכולל

תקציר

"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית", היינו שכל דבר ודבר מהבריאה יש בו בעצם חכמה עמוקה, איך הוא עשוי ואיזה תכונות ואיזה גבולות יש בו (כלשון רבינו: לכל דבר יש צמצום אחר בכמות ואיכות), ומחשבה וחכמה עמוקה לשם מה הוא נברא. והוא התכלית של כל דבר, שיהיה ויתנהג לפי אותו החכמה ואותו המחשבה שכביכול השי"ת חשב בעת הבריאה שלו, שע"י דבר זה יתגלה אלוקות באופן פלוני, או שיתגלה כבוד ה' ע" הבחירה בדבר זה וכיוצא. ואיתא בכתבי האר"י, שב'חכמה' נמצא השורש של כל הבחינות שמתחתיה. והוא כמו המח, ששם רשומים כל האיברים, וכאשר צריכים שאיבר יניע ויעשה את פעולתו, צריכים שהמח יעורר אותו לזה. ואע"פ שאין ניכר ולא רואים שהמח הוא המניע והמחיה, באמת המח מתפשט בכל האיברים [באמצעות המח שמתפשט בעמוד השדרה ואכ"מ להאריך], ומחיה את כולם. וכך הוא בעולמות העליונים, שכל עולם ועולם, צמצומיו, גבולותיו והנהגותיו, והתכלית שבשבילה הוא נברא, מאיר ב'חכמה' שיש שם, ואע"פ שלא ניכר, באמת כך הוא. ויש כמה דרגות של 'חכמה', כמו שמגלה האריה"ק. יש חכמה ששייכת ל'זעיר אנפין', שהוא עולם המדות (חסד גבורה וכו') - כשנגדלים ומאיר בהם מוחין. ויש חכמה עליונה יותר שנקראת 'חכמה עלאה', שהיא השורש של החכמה שבז"א. [וכן למעלה יותר יש חכמה שמאירה בתוך ה'כתר' והיא שורש לחכמה עלאה, וכו' למעלה למעלה]. וכאשר מתעורר חכמה עילאה ומאיר למטה, אזי נמתקים הצמצומים שבכל הפרטים שנכללים בחכמה עילאה זו, והאדם יכול יותר להתקרב לתיקונו ע"י כל פרט, ולעבוד את השי"ת בכל דבר. ורבינו מגלה שזה נעשה ע"י אמונת חכמים, שעי"ז מאיר השכל הכולל בתוך השכליים הפרטיים שיש בכל אדם ובכל דבר.

עיין ב

ליקוטי מוהר"ן תורה סא'