ביטול למחויב המציאות

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

אם ראובן ושמעון שוים בכל מידותיהם בגשמי ורוחני, הרי אז הם הולכים ויושבים יחד, ואין אחד מהם בוש מחברו כלל. משא"כ אם ראובן גדול משמעון, יש לשמעון בושה מראובן, וככל שתגדל מעלת ראובן, תגדל הבושה של שמעון. מכל שכן אם ראובן אינו כלל אותו סוג של שמעון, כגון אם ראובן מלך אדיר, ושמעון מהפחותים שבעם - אז הבושה של שמעון מראובן גדולה מאד מאד, אע"פ שעדיין הם אותו מין ששניהם מין אדם. מכל שכן לו יצוייר שאינם כלל מין אחד ולא סוג אחד, שאז אין ביניהם שום דמיון כלל - בוודאי הבושה גדולה מאד מאד, עד שמחמת הבושה אפשר שיתבטלו חושיו וימות או יתעלף, וכידוע הרבה מעשיות כאלו שעמד איש שעה אחת לפני המלך, והתעלף מרוב הבושה והביטול, אף שהם אותו מין, מ"מ כשעמד לפניו וראה פחיתותו נגד המלך, עי"ז שכח מציאות עצמו לגמרי, עד שנדמה לו שאין ביניהם שום שיווי כלל, ועי"ז גדלה בושתו והתעלף. כך הוא ויותר - כשעומד יהודי לבדו בהתבודדות לפני השי"ת, בלילה, בדרך יחידי, ומפנה ליבו מכל וכל, אז מהראוי שתגדל בו הבושה כל כך עד שיבוא לביטול גמור אליו יתברך, כי רואה ומתבונן שהשי"ת בלבד הוא מחויב המציאות, ואין שום צד של שיווי בין הבורא והנברא, ע"כ ראוי שיגיע לביטול עד קצה האחרון. רק שכל עוד נדמה לאדם שיש בו איזה מציאות, תתמעט בושתו מאת ה', משא"כ אחר שהורגל בהתבודדות יום אחר יום, לבטל כל גשמיותו ולהיכלל בשרשו, לבטל כל מציאותו נגד ה', ועושה הרגש בנפשו שאין בו שום מציאות נגד השי"ת, עי"ז יגיע אליו הביטול הגמור ויתבטל וייכלל באחדות השי"ת שהוא מחויב המציאות בבחינת "הרי זה מתחייב בנפשו" (ועי' ערבי נחל בראשית).

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ב