דוד צבי אוירבך (הגדול)

חותנו של מוהרנ״ת מברסלב וגיסו של הרה״ק ר׳ נחמן מהורדונקע זקנו של רבינו ז״ל.

הגאון הגדול רבי דוד צבי זי״ע - ששימש כרבן של הערים הגדולות מאהליב, שאריגראד, קרעמניץ, ומחוזותיהן ־ נמנה על הגדולים שבין גאוני וצדיקי תקופתו, והיה נערץ ונקדש עד למאוד בכל רחבי רוסיא ואירופא. חתנו מוהרנ״ת, הפליג מאוד בגודל קדושתו הרבה; עשרות שנים לא ישן במיטה, ולא אכל פת בימות החול עקב חומרותיו הרבות בנטילת ידים, ועוד עבודות נוראות של פרישות רבה. מחמת רוב גדולתו כינו אותו צדיקי דורו בשם; ״דער גרויסער ר' דוד צבי״ [ר' דוד צבי הגדול]. רבינו אף הוא הפליג במעלתו של ר' דוד צבי, והתבטא עליו בפני ר' נתן: ״חותנך צדיק!״ ״שמו של ר' נתן יצא לשם ולתהילה כבר בצעירותו, והוא נודע כעילוי עצום בכל איזור מגוריו. כראות ר' דוד צבי את מעלותיו ומעשיו הטובים, בחרו כחתן לבתו הצדקנית והמושלמת והוא בן שלשה עשר שנים בלבד! ־ בהזדמנות התבטא כי אמנם ראה הוא הרבה עילויים אך הסיבה שבחר דווקא במוהרנ״ת היא: ״ווייל ער האט ברייטע פלייצעס״ [היות ויש לו ״כתפיים רחבות״]. בתחילת התקרבותו של מוהרנ״ת לרבינו, לא מצא הדבר חן בעיני חותנו שנמנה על המתנגדים לדרך החסידות. אם לא די היה בהתנגדותו של חמיו, נוספה לכך העובדה כי זוגתו הצדקנית של ר' נתן סבלה בתחילה מחמת גודל עבודותיו הנשגבות שגרמו לו להיות מופשט לגמרי מהעולם הזה, ובמר ליבה שחה את גודל צערה לפני אביה הדגול. רבי דוד צבי שוחח עם חתנו בחומרה, ומוהרנ״ת הסביר את עצמו וסיפר לחמיו את דרכי רבינו ז״ל, ואכן לתדהמתה הבחינה כיצד דרכי בעלה ר' נתן החלו לשאת חן בעיני אביה, לאחר ששמע ממנו כי רבינו מעורר את תלמידיו לעסוק בתורה ובעבודת ה׳ יומם ולילה, ולעבדו ית׳ באמת ובתמים, וכן כשהתברר לו כי אצל חסידי ברסלב מתפללים בהשכמת הבקר. למרות זאת לא הרפתה הבת, ושאלה בצער: ״ומה יהיה עם פרנסה?״ ־ ״אצל בעל כזה מבקשים פרנסה?!״ ־ גער בה אביה, והמשיך לדבר על לבה, כי אושר גדול נפל בחלקה על שזכתה לבעל כזה. ״בכל כוחך עליך להתאמץ בכדי לפרנס אותו״ ־ אמר הגרד״צ והוסיף: ״מיס די נאז זאלסטו אקערן, און איהם ברענגען פרנסה!״ [חרשי את האדמה באפך,ופרנסי אותו]. - ״כדאי הוא שתעמדי ברחוב טעונה בשק מלח למכירה, כדי לזכות לפרנסו.״