דל"ת היתה ונעשית ה"א

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

כשעלה ברצון השי"ת לגלות רחמנותו – פינה כביכול מקום עבור הנבראים וברא שם את כל העולמות. והו דרך גילוי הרחמנות, כי עי"ז יש להאדם בחירה אם יזכה לגלות מלכות השם בזה העולם או לא]. ועי"ז מטיב לו הטבה נצחית. כי אין שום נברא בכל העולמות כולם, שיוכל לגלות מלכותו רק האדם לבדו. לא מלאך ולא שרף, לא הרים וגבעות, ולא בהמות וחיות. רק האדם הבעל בחירה שיכול לבחור בכל עת ובכל שעה אם לקדש מחשבתו או לטמטם לבו בטפשות. רק בו תלוי גילוי מלכות השם. ועד כדי כך תלויה גילוי מלכותו יתברך במעשי האדם, עד שקישר וייחד השי"ת את שמותיו הקדושים שיהיו תמיד תלויים בפעולות האדם ומחשבותיו בזה העולם הגשמי. וכמו שנתבאר בליקוטי מוהר"ן סימן ו': "כי האדם, כפי תנועותיו וכפי התחזקותו בעבודתו יתברך, כן גורם לייחד השמות למעלה, וממשיך על עצמו הקדושה משם". והנה בשם הוי"ה ישנם ד' אותיות; י"ה הם המוחין עילאין, ו' הם המדות, ה' אחרונה היא המלכות. ומכיון שעיקר תכלית עבודתנו הוא להאיר ולהשפיע ולגלות "מלכותו" בעולם, לכן מרומז עניין זה באות ה' אחרונה. וכלשון הזוה"ק "דל"ת היתה ואתחזרת ונעשית ה"א". היינו שאם אין אדם מקדש מחשבתו, לצמצם עצמו ולהמליך עליו את השי"ת - אזי נקראת מדת המלכות דל"ת, לשון דלה ועניה, אין עני אלא מן הדעת. אך כשזוכה להסיר הטיפשות מלבו, ולזכור תכליתו, להתחיל מחדש לקדש המחשבה ולהמליך את השי"ת במעשיו דיבוריו ומחשבותיו - אזי זוכה למלאות את מדת המלכות ונעשית ה"א. כי נתוסף בה אות י' בתוך הד', שאות י' רומז על הקדושה, כמ"ש: "אין קדושה פחות מעשרה".

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט