השגת המקיפין

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

"ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה" (איוב לב), אנו רואים בחוש שדעת האדם מתווספת וגדלה במשך הזמן, אט אט מתחדדת ההבנה וניכרת יותר הידיעה. ואופן הדבר כך הוא: יש הרבה ידיעות ומחשבות והסברים עמוקים, שתחילה אין האדם מכילם בשכלו ואין נתפס אצלו הבנה ברורה, אלא רק כאיזה התנוצצות של רעיון וכדומה, אך כשממתין איזה זמן, אט אט מתיישב הדבר במוחו, ומה שעד עתה 'הסתובב' מסביב מוחו, עתה נכנס והתיישב כראוי. ממילא, בזמן שעוד לא התבאר לו כראוי ועוד לא קנהו בדעתו, נקרא השכל והרעיון הזה "מקיף", וכשמילא את מוחו ונקנה בדעתו, זה נקרא שה'מקיף' נהיה 'פנימי', וכך נקנים לאדם עוד חלקים מן התורה הקדושה. ובאמת, עיקר הכוונה, שכל הידיעות וההשגות באמונה וידיעת ה' וקרבתו, שמבוארים בזוה"ק ואר"י ויסודות הבעש"ט והחסידות, וכל דברי רבינו הק', הם באים מדעת גבוהה מדעתנו, והם באמת המשכת מקיפים וידיעות גבוהות מן המוחין העליונים שהצדיקים מגלים לנו ומודיעים לנו, וכשהאדם מקבלם באמונה ולא חוקר אחריהם שלא כראוי, אזי בהמשך הזמן ולפי התקדשותו וקיומו את מצוות התורה שאזי מקבל שכל ודעת עליון - לפי זה מאיר ומתיישב בלבו הדעת הקדושה, מן המקיפין לפנים. [ולפעמים זוכה האדם שמאיר לו ונודע לו מיד את כל עמקות הדבר וכו', שזה נקרא "שכל קדם" עיי' בסי' כ"א וכ"מ]. ובשרשו הוא כך בעולמות העליונים. גם שם - לפי המצוות שלנו ומעשינו הטובים - מאיר יותר ומתגלה יותר אור ה', והאורות והמוחין שאפילו כלפיהם היו מקיפין ונעלמים, שבים ומתגלים, ומהם מאיר לכלליות הבריאה, וכאמור עבודת הצדיקים להשיג בזה ולהודיע לנו את הדעת האמתית. ליקוטי מוהר"ן תורה ז'

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה ז'