חכמה עלאה וחכמה תתאה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע בזוה"ק וספרי הקבלה הקדושים, שיש מדה הנקראת 'חכמה עלאה', ויש 'חכמה תתאה'; ובדרך כלל 'חכמה עילאה' הכוונה לספירת ה'חכמה' וחכמה תתאה הכוונה למדת ה'מלכות'. ואחד הביאורים בזה בקיצור הוא, שמדת החכמה עלאה מרמזת לאור ה' וחכמתו העמוקה - הן בכוונת הבריאה הן באור התורה וכדומה, שהצדיקים הגדולים משיגים חכמות נפלאות אלו עד אין קץ, וכאשר אנו זוכים מאיר גם לנו מעין זה, ועם מדת המלכות [חכמה תתאה] מתנהג ה' כדי להנהיג את כל העולמות התחתונים וכל הברואים, שהכל יתנהג ויתקיים באופן שיבא העולם לתיקונו שיכירו בו את ה' וכו', כדי שבאמת יושלם הרצון והחכמה הגדולה והמטרה שהייתה לו בזה. והיינו שהחכמה עלאה מאירה בכלליות, אך החכמה תתאה, המלכות, היא זאת שיורדת להנהיג כל פרט וכל מקום, שרק דרכה באמת מתנהגים העולמות – באופן שיגיע הכל בפרטיות לפי חכמת ה' באמת. וכך אצל האדם יש ב' עניינים אלו: א. כאשר המח מתוקן כראוי, וזוכים לדעת מהקב"ה ומקדושת התורה והמצוות יותר ויותר, זה בחי' חכמה עלאה. ב. יש את המחשבות הפשוטות והמח הפשוט של האדם, שאיתם הוא רואה את העולם הזה ועם זה אנו צריכים להבין כל פעם איך ומה לעשות כדי שנתנהג כראוי, לפי רצון ה' והחכמה עליונה. וכפי שהחכמה עילאה וחכמה תתאה – היינו המחשבות וההשגות הגבוהות יחד עם המחשבות הפשוטות בעבודת ה' למעשה - מקושרים כראוי ופועלים יחדיו, כך אפשר להשיג באמת השגת אלוקות כראוי.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה ל'