י' מיני דפיקין

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

בגוף האדם יש חיות המלובשת בו ומחיה אותו והיא נקראת "נפש". ובנוסף, יש את הנשימה, שהגוף שואב רוח מבחוץ ומכניסה לגופו על ידי הריאות, ודרכם נכנס ללב ולכל הגוף. ומזה בא תנועת הדופק. וידוע בחוש שכל פעולה מיוחדת בגוף משנה את הדופק והנשימה, כמו בעת מאמץ או להפך בעת מנוחה וכדומה, וזה ניכר לכל אחד, אך באמת כל שינוי במצב הגוף יוצר שינוי בסוג תנועת הדופק, ושינויים אלו היו ניכרים וידועים ממש לרופאים [היום יש ידיעה בזה לבודדים], ועל פי זה היו הרופאים המומחים ברפואה העתיקה יכולים להבין בדיוק באיזה איבר ובאיזה מקום יש מחלה וקלקול, לפי הקשבת הדופק ובעיקר לפי מישושו בכמה מקומות ובפרט בידו. ויש הרבה סוגים בזה, אך בכלליות יש עשר סוגים שלפיהם מתחלק הסדר בזה, ומבואר קצת מזה בזוהר הקדוש פרשת פנחס ובתיקוני זוהר כמה פעמים. ובאמת, כיון שהחיות של האדם נלקחת מלמעלה, לכן דברים אלו בעצם הם השתלשלות מהחיות העליונה שמחיה ה' את העולם, כי מדת המלכות – שהיא רומזת לשכינה הקדושה וכלליות ישראל, היא נקראת נפש. וכשזכינו לבית המקדש ואור ה' האיר בעולם, האיר בנו חיות חזקה יותר מן הקדושה, שהיא שמחה ורוח חיים שנישב ודפק בכל אחד להאיר בו והשמחה שרתה בעולם. וחיות זו היא מהארת החכמה העליונה, שהיא מקור הרוח חיים, ויש בה עשר מיני חיות כנגד עשר ספירות. ועתה בגלות, איבדנו הרבה הרבה מזה, ומכאן מגיעים כל מיני חלישות הנפש ועצבות שעוברים עלינו, כי נחסר הארות הרוח והנשימה. וכל הצדיקים עוסקים בזה להשיב מעט את הנפש, ובעיקר הצדיקים הגדולים שהם מרפאים את הנפש בשלמות לתקנה ולהחזיר לה את כוחותיה הרוחניים, שאז מתתקן האדם וחוזר לעצמו ולחיותו והשכינה הקדושה נגאלת בזה כל פעם יותר ויותר.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה כג' תנינא