כח ופועל

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

עבודתו העיקרית של אדם בעולם היא בפשטות - להוציא מהכוח אל הפועל. כל המעשים מצויים ואפשריים בכוח, החכמה היא להביאם לידי פועל. אך כאן גם יש להיזהר שלא להוציא אל הפועל מעשים רעים חלילה. בשפה המקובלת המושגים 'כוח' ו'פועל' מבקשים להגדיר מציאות בשני מצבים: המצב מציאותי כאשר הדבר מצוי וקיים, והמצב הקודם לו לפני שנעשה למציאות. ברוחניות יש למושגים הללו משמעות רחבה הרבה יותר. הכוח והפועל הם למעשה שני הקצוות של כל מעשה. ידוע שקודם הבריאה עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם, לאחר מכן הוא ברא אותו. מדוע מוזכר אותו זמן בו 'עלה ברצונו', או 'עלה במחשבה'? אלא שאלו שני בחינות, בחינה אחת 'בריאה בכוח' בחינה שנייה 'בפועל'. ב' הבחינות הללו רמוזות בשמות הקדושים הוי"ה ואדנ"י בשעה שהם משולבים זה בזה, יחדיו הם כוללים שמונה אותיות כאשר בראשן יוד אחת ובסופן יוד נוספת. היוד הראשונה מורה על המחשבה בה מצויים הדברים שבכוח, היוד האחרונה היא המעשה. ביניהם מסודרות עוד ששה אותיות, כנגד שש ספירות ומידות עליונות המבדילות בין המצב בו הדבר מצוי בכוח עד שיורד ומתגשם לכדי מציאות בפועל. ההגשמה וההורדה מכוח לפועל מרומזת גם בשתי הידיים, ימין ושמאל. הידיים הם כלי המעשה, באמצעותן פועלים ויוצרים. בעצם, יצירה ועשייה היא הגשמה של דבר מכוח לפועל, מרצון ומחשבה לידי מעשה. בכל מעשה שאנו עושים נוטלים חלק שתי הידיים, כלומר משולבים בו שני עניינים: כוח ופועל. בשורש הכל אחד, הכוח והפועל מאוחדים לגמרי בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", למטה הם משתלשלים והופכים לשני קטבים הופכיים שאינם יכולים לדור במחיצה אחת. מדוע כה חשוב להבין זאת? ראשית, משום שכאשר הכוח והפועל באים ממקור אחד, הרי שאפשר לתקן. ניתן להשיב כל מעשה אל האחדות הקודמת לפירוד ולתקנו, זהו פתח החרטה. שנית, כדי שנבין שכל דבר טוב ניתן באמצעות העצות של רבינו המובאות בתוך המאמר (סי' ס"ו) להוציאו מהכוח אל הפועל.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה סו'