לבנונית הנמשך מן המח

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע ומבואר שקומת האדם מרמז על סדר שהשי"ת תיקן בעולמות העליונים, ושישנם עולמות ומדות המכונים בשם 'מוחין' וישנם שנקראים בשם 'ידים' או 'רגלים', [ומאותם מקומות גבוהים משתלשלת נשמת האדם ויורדת לתוך הגוף, עד שגם הגוף – על כל חלקיו - מרמז על עניינים אלו שהם השורש שממנו בא]. וע"י כל מדה וכל עולם שהשי"ת מאיר ומנהיג - הוא מחיה ומקיים ומקרב אותנו אליו, כגון ב'חסדים' 'בגבורה' ו'באמת' וכדומה, ומזה באים מדות אלו גם בעולמות התחתונים ובין בני אדם, וגם בנפש של כל אחד ואחד, ומשם מקבל כל אחד כח להתדבק בה' כראוי. ובאמת הכח לעבודת ה' כראוי, הוא כפי שיאיר אור ה' ויושפע הכח הקדוש של כל מדה וכל כח אל הנפש, כך בנקל יותר למשוך את עצמו לה' ולהתנהג בזה כראוי. [ואם ח"ו יחסר מן השפע הקדושה ששם, יהיה ח"ו הרבה יותר קשה]. והשפע והכח הקדוש הזה נקרא 'לבנונית', כי ידוע ש'לבן' מרמז לחסד ורחמים, וכך באמת, ככל שמאירים רחמי ה' יותר כך נשפעים חסדים יותר גדולים לכל מקום, ואז יותר קל להרים כל מקום וכל מדה לעבודת ה'. וכמו שבגשמיות כל האיברים מתפקדים ב"ה ועושים את פעולתם - בגלל שנשמעים אל המח, כך בעבודת ה', שלפי ידיעתנו באמת את ה' [מוחין דגדלות] כך נקל יותר להיכנס לעבודתו, וכך בעולמות העליונים עיקר ההמתקה וההארה של המדות וכו' הוא מן עולמות ה'מוחין', וככל שהמדרגה גבוהה יותר כך היא נקראת מוחין גבוהים יותר, וממנה נמשך ההמתקה יותר ויותר לכל 'מקום' וכל 'איבר' שנוכל להאיר גם שם את אור ה'.


עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה כט'