עיבור

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

מבואר בכתבי האר"י הק', (שער הגלגולים הקדמה א', ב' , יב ועוד), שהנשמות והניצוצות שנמצאים בתוך הקלי' ח"ו, כשהגיע זמנם לקבל תיקון, הם עולות למעלה, ואז הם נכנסות ונכללות במדת ה'מלכות' היא השכינה הק', בבחי' שנקראת "עיבור", והכוונה כמו שעובר נמצא בבטן אמו ושם מקבל את שלמותו ותיקונו, כך גם אותם חלקי הנשמות והניצוצות נכללות בשכינה הק' (שנקראת אם) ושם מקבלות תיקון ושלמות. [וכעין המובא בסוף תורה יג ועי' עוד בסי' קה, ובסי' לו.] ורביה"ק מגלה ומבאר לנו באמצעות המושג הקדוש הזה, את הדרך המופלאה של ההתקשרות לצדיק, והקשר שבין תורה ותפילה, כי כשאדם לומד תורה ורוצה לקיימה לשמור ולעשות, אזי הוא באמת מקבל ניצוצי נשמות [ידוע שכל הארה וחיות שיש בנשמה הוא בעצם עוד ניצוץ של הנשמה], ואח"כ על ידי התפלה - ובעיקר על ידי שמתפלל לקיים את מה שלמד ועושה מהתורות תפילות [כמבואר בהל' נחלות ד' אות כב בביאור התורה הזאת], עי"ז מקבלת כל התורה אצלו הארה חדשה. [ובדרך כלל הכוונה שאז יודע יותר ויותר איך לקיים את מה שלמד]. וכל עבודת התפילה והתורה הוא חלק מהתקשרות לצדיק, שהאדם מקשר את עצמו ושכלו וכל תורתו ותפילתו לצדיק, והצדיק בונה מזה משכן שלם ואת בנין הקדושה של קומת השכינה, שבזה מביא אלינו את הישועה והגאולה בכלליות ובפרטיות. [יש עוד כמה ענינים בזוה"ק וכתבי האר"י בבחי' עיבור, הן עיבור של ניצוצי נשמת הצדיקים באדם, והן עיבור המוחין בבחי' הבינה [כמובא בסי' כ"א אות ז'], וגם מושגים אלו קשורים במישרים או בעקיפין להמבואר לעיל, אך התבארו רק הענינים הנוגעים במישרין לדברי רביה"ק כאן. ועיי' עוד בסי' לה אות ג', ובעוד אופן עמוק מתבאר בתורה מכ"י רבינו בסוף הלקו"מ, ד"ה רב לכם סוב, ובסי' נד אות ג'].

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן, תורה ב'