פנים בפנים

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

ידוע שבמשכן וביהמ"ק בקודש הקדשים היו ה'כרובים', שכאשר ישראל עושין רצונו של מקום היו מסתכלים זה על זה פנים בפנים. וכאשר ח"ו אין עושין רצונו של מקום היו מתהפכים להיות אחור באחור. וידוע בזוה"ק וכהאר"י, שכן הוא בכל העולמות העליונים, שכולם הם באופן של 'משפיע' ו'מקבל', וממילא יש בהם בחינה של 'אחור באחור' ויש בחינה של 'פנים בפנים', [וקודם שזוכים לזה יש בכל דרגא כמה אופנים כגון אחור בפנים וכו']. ובכל דרגא ודרגא, השלמות שלה נקראת בעיקר כאשר מגיע לדרגת 'פנים בפנים', כי כמו שכשאדם נותן לחבירו דבר ולא מסתיר את עצמו ממנו, ונותנו לו בחשק וכו', וכן חברו שמח לקבל ומכיר מי נותן לו וכו', זה הוא שלימות של הנתינה שמקשרת ביניהם, כך למעלה השלימות נקרא פנים בפנים, והוא מרמז על שלימות המוחין שנקראים "פנים", והוא ההתקשרות והחיבור העליון ביותר בכל דרגא ודרגא. וכאן במאמר זה מגלה רביה"ק איך שבדיבור ה' ובדיבור הצדיקים יש ג"כ דרגות איך שמקבלים מהם, [ועיי' ברש"י ברכות סג: שאמר הקב"ה למשה כשם שאני הסברתי פנים כך אתה הסבר להם פנים, ופירש"י דהיינו דכתיב 'פנים בפנים'] וכאשר מאיר דיבוריהם בשלמות, ומתקשרים כראוי, אזי נקרא פנים בפנים, ואז באור הפנים מאיר ומתנוצץ לכ"א לעשות תשובה [ויש עוד דברים בזה, ואכמ"ל].

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה יט'