פנים דקדושה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

כתוב בפסוק "כי בצלם אלקים עשה את האדם", שקומת האדם מרמז על סדר ואופן גבוה שהעולמות העליונים, המדות של השי"ת וכו' מסודרים בו , ומהשתלשלותם למטה ברא הקב"ה את האדם, ולכן קומת האדם בעיקר היא המרמזת על השורש הגבוה למעלה. וכבר נתבאר בס"ד כמה פעמים. ובקומת האדם, העיקר הוא הראש והפנים, ששם יש את המח, ועל הפנים ניכר ומתגלה בדרך כלל את המדות הפנימיות שלו, כגון ששמח או עצוב, חושב וכדומה. ויש זמן, שהאדם הוא בקטנות, ואז אין דעת דקדושה גדולה מתגלה בו, והרבה פעמים ניכר על פניו הדבר, שרואים בו שתפוס בדאגות ובטרדות וכו', ומאידך, כאשר יצא מן המיצר ואין הוא בקטנות, ניכר בדרך כלל על פניו שמחה והרחבה ותענוג. וכל זה נמשך, מן הקדושה העלינה, שגם שם בעולמות העליונים, כשאנו זוכים, על ידי המצוות והמעשים טובים וכו' וע"י הבטחון והאמונה, מאיר ומתגלה למעלה הארת המוחין דגדלות ו'פנים' דקדושה, ואז יש שפע רחמים, ומשם נמשך שפע המתקת הדינים וההשגחה אלינו. וזה לעומת זה עשה אלקים, ולהבדיל אלפי הבדלות, גם בהתקשרות אל הסטרא אחרא ח"ו, יש כמה בחינות, שפעמים הוא מפיל בשכחה וכו' או בנפילות קטנות וכדומה, ופעמים שמצליח ללכוד את האדם ח"ו בהתקשרות חזקה רח"ל ל'פנים' כביכול שיש לו, ששם מונחים דעת דקליפה חזקה וכפירות, שלוכדים ותופסים חזק ה"י. ובכאן מגלה לנו רביה"ק את מהות הדברים איך הם נוגעים אלינו, ואת העצות ונהדרך איך להתקשר לפנים דקדושה ולהנצל מההפך ח"ו.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה כג'