צדק, צדקה

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

צדקה שיהודי נותן היא השפע של מידת המלכות והאמונה. שפע וחיות של השכינה הקדושה. יתרה מזו, הצדקה היא מגדירה את מצבה של השכינה - בעליה או להיפך, בעשירות או בעוני ח"ו. עניין זה רמוז בלשונות צדק וצדקה. 'צדק' מורה על מצב השכינה בעניות בבחינת 'תפילה לעני', שאז האמונה חסרה ושרויה בהתגברות הגבורות. והרמז באותיות צ' ד' ק'. באות צ' נרמזת החזרת פני היוד מהנון כמובא בתורה זו. ד' היא הוראת דלותה של האמונה, דלית לה מגרמא כלום. ק' מרמזת על רגל הה' [המלכות] המתפשטת מטה, וזה מורה על התדלדלות האמונה אל החיצוניות והקלי' בבחינת 'רגליה יורדות מוות'. תיקון מצבה של האמונה נעשה באמצעות צדקה. בין צד"ק לצדק"ה מבדילה אות אחת נוספת – אות ה'. מובא בזוה"ק: "מאן דאשלים למסכנא אשלים ליה אות חד ואתעביד צדקה". היינו שתוספת אות הה' מחלצת ומוציאה את העני ממצב העוני. אות ה' המתווספת לצדק, היא שפע החסדים הכלולים מחמשה, המחיים את המלכות ומרוממים אותו מעוני לעושר וחיות. 'צדקה' היא אם כן גאולת השכינה. זוהי 'צדקה לשמה', דהיינו בכוונה לרומם את האמונה ולייחד קוב"ה ושכינתיה. וכך כותב מוהרנ"ת בכוונת נתינת הצדקה: "כִּי עִקַּר מִצְוַת הַצְּדָקָה הוּא שֶׁמַּמְתִּיק הַדִּין מִן הֶעָנִי, כִּי הֶעָנִי הוּא בִּבְחִינַת דִּין, בְּחִינַת צֶדֶק כַּמּוּבָא. וְעַל יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁעוֹשֶֹה עִמּוֹ שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לוֹ מָמוֹנוֹ, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה מִצֶּדֶק צְדָקָה. וּמַמְתִּיק בְּחִינַת הָעֲנִיּוּת, בְּחִינַת הַדִּין עַל יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמַּשְׁפִּיעַ בּוֹ" (ליקו"ה ריבית ב').

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה סז'