קול וניגון

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

כל העולם קולות. הקול הוא שפע רוחני שבא מלמעלה. בני האדם נותנים לשפע זה 'תרגום' על ידי הדיבור. דיבור הוא תוצאה של חיתוך הקול באמצעות חמשת מוצאות הפה (חיך, גרון, לשון, שיניים, שפתיים), דבר המעניק לקול הפשוט משמעויות שונות. ההתעסקות עם הבריאה יכולה להיעשות בצורה ראויה המועילה ומכוונת לטוב, או חלילה באופן מזיק. המשל לכך זו יצירה מוזיקלית: המנגן פורט על המיתרים ומפיק צלילים. הוא בוחר איך להפיק את הצליל ומה ליצור ממנו. אותם תווים נגישים לכל יוצר, אלא שזה מפיק מהם מנגינה שמחה, ואילו חברו יצור מהם מנגינה מדכדכת. גם בעולם יש מי שישתמש בקול, כלומר בשפע הרוחני, כדי להביא ברכה, ויש מי שינצל זאת להפך. רבינו מזהיר מפני המנגן הרשע, והכוונה כמובן לכוח המיוחד הטמון דווקא בנגינה, אך גם בכלל לכוח המצוי בפה. הדיבורים ומה שאנו יוצרים מהם, משפיעים מאוד על הנפש ועל המוכנות שלה לעבודת השם. דיבורים טובים ונגינה שכוונתה לשם שמים, ירוממו את הנפש, ימשיכו מוחין לאמונה שלנו ויחיו את עבודת הבורא. דיבורים של לשון הרע, רכילות, ויצירת אווירה סביב הבלי העולם הזה, יגרמו לקרירות וחלישות בנפש ויזיקו לעבודת השם.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה ג'