שם מלא

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סקירה[עריכה]

בדברי חז"ל [בראשית רבה פי"ג] איתא, שבכל מעשה בראשית לא הוזכר בתורה אלא שם 'אלקים', כגון "ויעש אלקים" "ויאמר אלקים", ורק אחר שנשלמה הבריאה מוזכר שם הוי"ה כך: ה' אלקים. ודרשו שם שהקב"ה לא הזכיר 'שם מלא' דהיינו שם הוי' ושם אלקים יחד, אלא על 'עולם מלא', היינו אחר שהושלמה כל הבריאה. [וכל זה כאשר עדיין א נתגרש האדם מגן עדן, אבל אח"כ בכל התורה כמעט לא מוזכר שם ה' כך, למעט כמה מקומות בודדים שיש טעם מיוחד לזה]. ופנימיות הדבר מתבאר בזוה"ק בכמה מקומות ובכמה אופנים, ונבאר בס"ד קצת בזה, כי ידוע ששם הוי' מגלה בעיקר רחמים ושם אלקים מגלה יותר את מדת הדין, אך באמת השי"ת בעצמו אין אצלו פירוד כלל בין שני המדות ח"ו, וכולם שלמות אחד עליון, אך שלימות זה לא מתגלה למטה. וככל שהמדות משתלשלות ויורדות יותר למטה כביכול, כך מעלים ה' את גילוי השלמות הזה. וכאשר אנו עובדים את ה' לפי רצונו באמת, מתחיל להתגלות על ידינו השלימות, עד שכשם שהמדות העליונות מאוחדות ונקראות בשם מלא, כך גם התחתונות מתאחדות, ואז רואים ומבינים את אחדות ה' בכל מדותיו. עוד מתבאר בזוה"ק שב' השמות הוי'ה ואלקים כאחד, רומז לאור קדושת המוחין העליונים, שהם חכמה ובינה העליונים, ואז ההוי"ה רומז ל'חכמה' שמשם מתהוה הכל, ו'אלקים' מרמז ל'בינה' שעל ידה נפעלים ומשתלשלים כל המדות. ורק במקום עליון כזה, מאירים בשלמות ב' השמות כאחד. ואור ה'מוחין' העליון הזה נקרא בשם "סליקו [עליית] דמחשבה" ו"עלמא דאתי". ומגלה כאן רביה"ק שכאשר מקשר האדם מחשבתו לעלמא דאתי - הוא נכלל גם כן באור הגדול הזה. עוד מתבאר בספה"ק, [כגון בשע"ר על הזוה"ק ח"ב רנ"ו ועוד] ששם הוי' רומז על הקב"ה מצד מדותיו הקדושים, ושם אלקים רומז על כך שהוא נמצא בתוך העולמות התחתונים. ולכן בשלמות הבריאה מוזכרים שניהם כאחד. וגם כאן מגלה רביה"ק שעיקר השלימות הוא להמשיך את הזכרון בה' גם בפרטיות, ברמזים שמתגלים במחשבה דיבור ומעשה בתוך העולם הזה. ויש עוד ביאורים בזה ואכמ"ל.

מקורות[עריכה]

זוהר ח"א דמ"ח.:, ח"ב דקי"ג:, קס"א:, קע"ב: ועוד, ועי' ח"א דכ:, וח"ג קלח:, ובמפרשים שם.

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן סימן נ"ד