תשר"ק

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציר[עריכה]

איתא בגמ' [ברכות נה] ומבואר בזוה"ק כמה פעמים, שהשמים והארץ וכל העולמות נבראו באמצעות כ"ב אותיות התורה עם ה' אותיות הסופיות. כלומר, האותיות הקדושות יש בכל אות חיות מיוחדת מן הקדושה, ויש בהם כח רוחני מאת ה' שיוכלו לפעול בעולם, ולכן על ידם ובצירופיהם ברא ה' את כל הבריאה, כמבואר בספר יצירה באריכות. ודרך השתלשלות הקדושה והכח בהאותיות - הוא מלמעלה למטה, והיינו א' ב' ג' וכו', וגילה הבעש"ט הקדוש שמן האות א' נשפע האור ואח"כ יורד יותר לאות ב', וכן הלאה, וזה הסדר הרגיל של האותיות. אך ישנם כמה סוגי צירופים וסדרים לאותיות, כגון תשר"ק, א"ת ב"ש, אי"ק בכ"ר, ועוד, וכל אחד מהם מרמז על סדר מסוים של הצטרפות האורות לגלות ולהאיר בעולם איזה דרך והארה מיוחדת של הקדושה, לפי איזה ספירה ומדה, או דרך שמתאחדים כמה מדות לגלות ולפעול את הקדושה המיוחדת להם. ואיתא בכתבי האר"י הקדוש (וכ"ה בספרי הרמ"ק הק') שהצירוף של האותיות בסדר תשר"ק, הוא בספירת המלכות, ונשמך מכח מדת הגבורה. והטעם לזה הוא שמדת המלכות נקראת אור חוזר, היינו שהגילוי של רוב המדות והספירות הוא שה' מתגלה בהם מלמעלה אלינו, וזה נקרא 'חסד' שיורד מלמעלה ונשפע, אך המלכות ענינה בהפך- להמליך את ה' מלמטה, ואת המקומות הנמוכים יותר והעולם הזה – להחזיר אותם לה', ולכן היא בדרך אור חוזר מלמטה למעלה, ולכן הסדר הוא ת' ואח"כ ש' וכו', שהוא בחינת גבורה שאנו פועלים ומחזירים את העולם לה', שיכלל ויתאחד עם גילוי ה' בו, שזה העיקר, ואז הגבורה נכללת בחסד. [ויש עוד מקומות וספירות גבוהות שבהם גם יש את הצירוף תשר"ק, מכמה טעמים, או שהם שורש למדת המלכות, או ששם הצירוף הוא לפני ההתגלות וכיוצא בזה, אך אין כאן מקומו]

עיין ב[עריכה]

ליקוטי מוהר"ן תורה פב'