ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה א'

מתוך ברסלביקי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור תוכן התורה[עריכה]

  • א. על ידי לימוד תורה נתקבלים התפילות והבקשות, ונתעלה החן וחשיבות של ישראל.
  • ב. איש הישראלי צריך להסתכל בשכל הפנימי שיש בכל דבר.
  • ג. השכל נקרא אות חי"ת על שם שנותן חיות באדם.
  • ד. מחמת שאור השכל גדול מאוד אי אפשר לזכות אליו רק על ידי צמצום וקבלת עול מלכות, הנקרא אות נו"ן.
  • ה. היצר הרע הוא מי שאינו מקשר עצמו לשכל בקבלת עול מלכות.
  • ו. צריך ליתן כח ליצר טוב שיוכל לקשר עצמו לשכל הפנימי על ידי קבלת עול מלכות, וזה על ידי לימוד תורה בכח.
  • ז. על לימוד תורה בכח נתחבר החי"ן והנו"ן – קבלת עול מלכות, עם השכל הפנימי שיש בכל דבר, ונתעלה הח"ן של ישראל.
  • ח. על ידי הח"ן, נעשה כביכול מקום בלב העליון לקבל התפילה, ונחקק בקשתו, ונעשה בחינת אות תי"ו, שהוא לשון חקיקה. שעל זה כתיב דברי חכמים בנ"ח"ת נשמעים.
  • ט. היצר הרע מתחילה מתלבש במצוות, ורוצה להשפיל החן וחשיבות של ישראל ולעשות את האדם משוגע, וצריך להכניע המשוגע על ידי מקלות ושמות שהוא בחי' לימוד תורה בכח.

סיפורים השייכים לתורה[עריכה]

תּוֹרָה א' מָצָא מוֹהֲרַנַ"ת אַחַר הַדְפָּסָה הָרִאשׁוֹנָה בְּסִגְנוֹן אַחֵר, לֹא כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּהַדְפָּסָה הָרִאשׁוֹנָה, וְנִרְאָה לוֹ מַה שֶּׁמָּצָא אַחַר כָּךְ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהִדְפִּיס הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְאַחַר כָּךְ הִדְפִּיס אֶת הַתּוֹרָה א' אֵצֶל הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, וְאַחַר כָּךְ הִדְפִּיס אוֹתָהּ בְּלֶעמְבֶּרְג כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס עַכְשָׁו. רַב אֶחָד הָיָה לוֹ קִנְאָה עַל רַבֵּנוּ זַ"ל עַל שֶׁהַמַּגִּיד מִטִירָאוִויצֶע נוֹסֵעַ אֵלָיו, וְהָיָה רָגִיל לִשְׁלֹחַ אֲנָשִׁים לְהַמַּגִּיד וְדִבְּרוּ מַלְשִׁינוּת עַל רַבֵּנוּ זַ"ל וְכוּ'. וְהָלַךְ הַמַּגִּיד אֵצֶל חוֹתְנוֹ ר' יִצְחָק, שֶׁהָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ זַ"ל, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם יֵשׁ לוֹ כְּתָבִים מֵרַבֵּנוּ זַ"ל. וְהֶרְאָה לוֹ הַתּוֹרָה ב' אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. וְנִתְפַּעֵל הַמַּגִּיד מְאֹד וְאָמַר מָה אֹמַר עַל הַתּוֹרָה שֶׁהוּא זֹהַר – הֵם גְּבוֹהִים מִזֹּהַר; הֵם תִּקּוּנִים הֵם גְּבוֹהִים מִתִּקּוּנִים; וּבִזָּה מְאֹד הַמַּלְשִׁינִים הַנַּ"ל. אֶחָד שָׁאַל לְמוֹהֲרַנַ"ת מִי גָּדוֹל! הַקָּטָן שֶׁמְּקֹרָב לְצַדִּיק, אוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מְקֹרָב, אָמַר לוֹ הֲלֹא בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאִם אֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר גָּדוֹל לְהַמִּשְׁכָּן וְלֹא הֱבִיאוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם חֲשִׁיבוּת כְּלָל, אֲבָל מִי שֶׁעָשָׂה דָּבָר קָטָן וֶהֱבִיאוֹ אֶל מֹשֶׁה בְּוַדַּאי הָיָה חָשׁוּב מְאֹד. וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה ב' הַנַּ"ל, שֶׁדַּיְקָא מֹשֶׁה יוּכַל לְעַיְלָא שְׁיָיפָא בִּשְׁיָיפָא:[1] 


  • יש שני סיפורים (קצת סותרים) מפי ר' אברהם שטרנהארץ:

הראשון בטובות זכרונות א':

עניין המתחיל בליקוטי מוהר"ן בחלק א' התורה א' - 'אשרי', נבנה על דיבור אדמו"ר, שאמר: מה יש לו לאדם לעשות דאווינין און לערנין און דאווינין. 
שבא אחד לפניו עוד במעדוועדיבקי, בקובלנא על שאינו יודע אם גם תפילתו נתקבל אצל ה' יתברך, כי הוא רואה שאין לו חן וחשיבות אצל אנשי עירו במה שמאריך בתפילתו. אמר לו אדמו"ר זלל"ה, שיראה תיכף אחר תפילתו שילמוד איזו לימוד משניות או גמרא או מה שילמוד, ויהיה מובטח שיתקבל תפילתו ויהיה לו חן וחשיבות אצל אלקים ואנשים. ואחר כך באיחור איזה זמן, בא עוד הפעם בקובלנא לאדמו"ר זלל"ה, שאינו יכול בשכלו לברר בירור גמור מלימודו שיאיר לו לעבודתו יתברך שמו כשמש, שהתורה הקדושה נקראת שמש. ענה לו רבינו זלל"ה, הלוואי שתאיר לך מקודם על כל פנים כמו הלבנה, ואחר כך יאיר לך כמו השמש, אך באופן כשתלמוד בכח ויהיה לך חיות ונחת מהלימוד, והעיקר בתמימות להכניע את היצר הרע, על ידי זה שעושה את האדם כמשוגע ממש. ובאיחור איזה זמן בא עוד הפעם לרבינו זלל"ה בשמחה רבה, וסיפר לו שהעצות שנתן לו מאיר לו בכל דרכיו. ואחר כך גילה אדמו"ר את התורה הזאת, ואמר אז מה יש לאדם לעשות בעולם הזה דאווינין אין לערנין אין דאווינין. ומי שבקי היטב בהתורה הזאת יוכל להבין קצת, שכל הנאמר שם היה מעין המאורע של האיש הלז ברמיזה, וקצת מבואר בסיפורי מעשיות מהרב ובן יחידו (מעשה ח), שלא הרגיש טעם בעבודתו, ונתנו לו עצה שיסע להצדיק, אך היצר הרע הגביר על אביו הרב שלא הלך בתמימות, כי "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" . ודו"ק, ודי לחכימא ברמיזה:

השני ברינת ציון על תורה א':

וכפי ששמעתי מאא"ז זה נאמר קודם התקרבותו של מוהרנ"ת ז"ל, אך כשבא אל רבינו ז"ל וסיפר לפניו בקובלנא רבא איך שיש לו יסורים מבני ביתו ומאביו ומאנשי עירו, שאבד החן שלו אצלם שהיה לו מקודם התקרבותו, ומתגרין בו על תפלתו וחושש פן לא נתקבלה תפלתו, ואז הראה לו אדמו"ר ז"ל זה המאמר, ואמר לו אז תלמד תורה בכח ויתתקן הכל, וכן היה בעזרתו יתברך.


  • נדפסה כבר בשנת בליקוטי מוהר"ן שנת תקס"ח (דפוס ראשון) בנוסח שונה משלנו.
  • בסוף סיפורי מעשיות שנת תקע"ה (דפוס ראשון) תיקן מוהרנ"ת את הלשון, וכך כתב:
"המאמר אשרי תמימי דרך הנדפס בתחילת הספר, הוא מכתיבת יד ולשון של שאר החברים ולא נכתב כראוי כלל, כנראה בחוש למעיין. והנה עוד מצאתי נוסחא אחרת ממאמר זה בשינוי לשון קצת ובביאור יותר קצת. וע"פ דבריהם האלה ראיתי לסדר המאמר ולתקן הלשון קצת, וכך צריך להיות..."

מראי מקומות עם ביאורי התורה[עריכה]

הערות[עריכה]

  1. טובות זכרונות ס"ב