|
|
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) |
| שורה 29: |
שורה 29: |
| | | | |
| | ==קברו הקדוש== | | ==קברו הקדוש== |
| − | '
| |
| − | מעשה קידוש ה'
| |
| | | | |
| − | צינו הקדוש של ר' נחמן באומן נשען על מעשה נורא של קידוש ה' שאירע במאה השמונה עשרה. ראשיתו של המעשה כאשר החלה מרידה של ההיידמאקים (היידמאק הוא שודד וגוזל בהמות בתורכית). ההיידמאקים היו קוזאקים אוקראינים, איכרים ועניים, אשר החלו תנועה של התנגדות אלימה נגד השלטון הפולני. כחלק ממאבקם הם טבחו ביהודים פעמים רבות, אולם הטבח הידוע והקשה ביותר היה באומן אשר בחבל ברסלב, בשנת תקכ"ח - 1768 למניינם.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | כאשר כוחותיו של איוואן גונטה פרצו לעיירה אומן, יהודי המקום נמלטו לבית הכנסת הגדול בעיר אשר התמלא באלפי יהודים עטופים בטליתות שהתפללו לחסדי שמים. חייליו של הצורר הכינו מחוץ לבית הכנסת מעין "חופה" שגובהה נמוך מגובה אדם ומולה העמידו צלם, כך שכל מי שיעבור מתחת לחופה ייאלץ להתכופף ולהשתחוות לצלם. החיילים הכריזו שכל הרוצה לשמור על חייו יעבור תחת החופה, אולם אלפי היהודים אשר היו בתוך בית הכנסת לא נעו ממקומם. כולם כאיש אחד בלב אחד עמדו בתוך בית הכנסת ולא השתחוו לצלם. בכך מסרו את נפשם על קדושת ה' והפכו לקרבנות בידי המרצחים.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | אחד הניצולים היחידים של טבח אומן, ר' דוד חזן, הסתתר באחת ממערות האזור בעת ההריגה וכך ניצל. כך הוא מתאר בתפילה לעילוי נשמתם:
| |
| − |
| |
| − | במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמת אחינו בני ישראל אנשי השם הגיבורים, עם ה' קהילה קדושה פה אומאן אשר נפלו בידי זדים הארורים, הגדולים עם הקטנים זקנים עם נערים... ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם א-להינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימנו לעינינו, ולרחם על פליטתנו ומהר יחיש לגאלנו על ידי משיח צדקנו ותבנה בית מקדשנו, במהרה בימינו, אמן ואמן.
| |
| − |
| |
| − | כאשר שמע רבי נחמן על אירוע ההקרבה ומסירות הנפש של יהודי אומן, ביקש מקרוביו ומתלמידיו להיקבר ליד יהודים קדושים ואמיצים אלו, ואמר "כאן מקום טוב לשכב". יש הסוברים שרבי נחמן ביקש להיטמן ליד הקדושים שנהרגו על קידוש ה' בגלל קדושתם, ואחרים סבורים כי בא דווקא לאומן כדי להקדיש את ימיו האחרונים לתיקון נשמות המתים.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | מסירות הנפש בכלל ומסירות הנפש של קידוש ה' בפרט הינן יסוד אמוני חשוב מאוד במחשבתו של רבי נחמן, ולכן בחירת המקום שבו אנשים מסרו את נפשם על קידוש ה' נראית מתאימה וטבעית לדרכו ולמורשתו של רבי נחמן, ולמקום הנבחר לבצע בו את "התיקון הכללי".
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | מכל מקום, ברור מכתביו של רבי נחמן (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין, קפ"ז, עמ' רי"ד), שאומן היה מקום שנבחר על ידי ר' נחמן בקפידה, מתוך ידיעה שהמקום עתיד לשמש את חסידיו לקיום התיקון הכללי ולמימוש הבטחתו שכל העולה על קברו יינצל:
| |
| − |
| |
| − | "ואחר הפסח יצא מפה לאומין... והנה בכל השלוש שנים האלה דיבר הרבה מהסתלקותו... וסיפר עמנו כמה פעמים מעניין מקום קבורתו שהיה ניכר מדבריו שהוא דורש וחוקר ומחפש בדעתו לבחור לו איזה מקום שישכב שם, איך עדיין אינו מוצא לעצמו מקום קבורה כרצונו. וסיפר עמנו מכמה מקומות ואמר שבלמברג היה טוב לפניו לשכב שם מחמת ששם קבורים צדיקים גדולים אך לא הוטב בעיניו מחמת הנ"ל ופה ברסלב גם כן אינו טוב בעיניו לשכב כאן וכיוצא בדברים האלה דיבר כמה פעמים עד שבא לאומין, אז אמר שבכאן באומין טוב לפניו להסתלק כי מונחים שם קדושים הרבה" )ימי מוהרנ"ת, ח"א, מא, עמ' סד-סה).
| |
| − |
| |
| − | רבי נתן תלמידו הוסיף על דבריו ואמר: "אומן המקום אשר בחר לו בחיים חיותו... שהוטב בעיניו לשכב באומן מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה מאוד כמפורסם".
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | אולם עד שרבי נחמן הגיע לפני סוף חייו לאומן, הוא עבר ממסע למסע במשך שנים ארוכות. חייו היו רצף של נדודים. בגיל צעיר עזב את בית חותנו בהוסיאטין ועבר לעיר מדוודיבקה. בשנת תקנ"ח ניסה רבי נחמן לעלות לארץ ישראל - שאליה הגיע בערב ראש השנה - אולם פלישת נפוליאון למזרח התיכון גרמה לו לשוב על עקבותיו. בחזרתו בשנה תק"ס (1800) קבע רבי נחמן את מקומו ומדרשו בעיר זלאטופול שליד קייב. ההתקפות של האדמו"רים ובראשם הסבא משפולי גרמו לו לעזוב את העיירה ושוב לנדוד. משם הוא עבר לברסלב ושם המשיך לקבל את מעט החסידים שהתגודדו סביבו. במשך השנים תקס"ז-תקס"ט סבב רבי נחמן בדרכים כדי ללמד את תורתו בערים שונות, כדוגמת נבריץ, זסלב, אוסטראה, ברוד, לבוב ועוד - עד שבשנת תק"ע הגיע אל המנוחה ואל הנחלה באומן.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | רבי נחמן נפטר בחול המועד סוכות, כחצי שנה לאחר שהגיע לאומן. חסידיו מסבירים שידע שמועד פטירתו מתקרב, ונקבר במקום שהיה מוכן ומזומן לו מששת ימי הבריאה כדי שמשם ימשיך לתקן את העולם ואת כל מי שיבוא אליו.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | הצו לבקר בקברו
| |
| − |
| |
| − | כבר בימי חייו נהג ר' נחמן לקבל את חסידיו שלוש פעמים בשנה - בשבועות, בשבת חנוכה ובראש השנה - אולם הוא הדגיש "כי העיקר אצלו הוא ראש השנה, ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה", וכן "אין דבר גדול מזה היינו להיות אצלו בראש השנה". וכן חזר והדגיש שיש חשיבות רבה "להתקבץ אצלו" גם לאחר הסתלקותו.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | רבי נחמן קרא והכריז שצריך לבוא אליו לאחר פטירתו. אין הדבר דומה לחסידויות אחרות שבהן החסידים הפכו את הציון למקום מרכזי עבורם לאחר פטירת האדמו"ר. כאן ההשראה באה מהרבי ולא מהחסידים. גם לפני הסתלקותו, אמר רבי נחמן לתלמידיו: "איני עוזב אתכם, חס ושלום... אני רוצה להישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי".
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | ואכן במשך שנים עלו חסידי ברסלב לציונו של רבי נחמן, עד אשר בשנת 1937 השלטון הקומוניסטי ניסה לבטל את קהילת ברסלב, שלח לגלות סיביר חלק מהחסידים ואסר על הביקור בקבר. חסידים מעטים חירפו את נפשם להגיע לציון, אולם הקיבוץ ההמוני בטל מן העולם. בשנת 1988, לאחר נפילת החומות והשלטון הקומוניסטי, שערי אומן נפתחו שוב לכל הרוצה לבוא, וראש השנה חזר להיות מרכז קהילת ברסלב. מדי שנה מספר החסידים – ובכללם אוהבי רבי נחמן ותורתו שאינם חסידים - הולך וגדל וזרם המבקרים רק מוסיף והולך.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | הזהרתו של רבי נחמן הייתה ברורה לכל קהל חסידיו:
| |
| − |
| |
| − | "הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אליי מאמינים לי ולמה לא ייזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהו כולם על ראש השנה, איש בל יעדר כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד. 'אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם' וזה נאמר על ראש השנה".
| |
| − |
| |
| − | ועוד הוסיף והגדיר את העניין במונחים אוניברסליים: "לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי" (חיי מוהר"ן, ת"ג).
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | קריאה זו של רבי נחמן מהדהדת עד היום מקצה העולם עד סופו ומביאה אלפי יהודים לציונו.
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | גם לאחר פטירתו, המשיך תלמידו הנאמן ויד ימינו, רבי נתן שטרנהרץ, להדגיש ולדרוש שתלמידיו יתקבצו כולם ליד קברו:
| |
| − |
| |
| − | "ומכלל דבריו הקדושים שדיבר עימנו למדנו כמה דברים. למדנו עוד פעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים בזה ומתנועותיו הנוראות אז הבנו עוצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבטא זאת בכתב. וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומן על ראש השנה תמיד, גם לאחר הסתלקותו ושאין דבר גדול מזה" (חיי מוהר"ן ת"ו).
| |
| | | | |
| | ==ספריו== | | ==ספריו== |
ציונו של רבי נחמן מברסלב בעבר, לפני הגבהת המצבה
רבי נחמן מברסלב (א' בניסן תקל"ב – י"ח בתשרי תקע"א).
נולד בשבת, א' בניסן תקל"ב בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה. מצד אמו מרת פייגה, היה רבי נחמן מברסלב נינו של מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב (אמו הייתה ביתה של מרת אדל בתו היחידה של הבעש"ט). מצד אביו ר' שמחה, היה נכדו של ר' נחמן מהורודנקה, אחד מתלמידיו החשובים והקרובים של הבעל שם טוב, ועל שמו קרוי 'נחמן'.
בילדותו, עמל קשות לבטל את התאוות הגשמיות ולזכך את גופו. הירבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. בתחילת לימודיו נתקל רבינו בקשיים בהבנה, אך כבר אז היה מתפלל ובוכה על כל דבר שלא הבין, וכך זכה להתקדם בלימודיו. מתמיד גדול היה מילדותו, ואת דמי הכיס שהיה מקבל מהוריו היה נותן למלמד על מנת שילמד אותו עוד דפי גמרא. רצונו של רבינו היה לעסוק בעבודת ה' בהסתר, ושלא ידעו בני אדם ממנו.
מיד אחרי בר המצווה נשא רבי נחמן לאישה את מרת סאסיה, בתו של ר' אפרים שהיה חוכר אדמות בכפר אוסטין, פלך קייב. בשנות תק"ן-תק"ס התגורר רבינו במדבדיבקה.
בשנת תקנ"ח החליט ר' נחמן לנסוע לארץ ישראל. כל מגמת נסיעתו היתה התעלות והתקדשות רוחנית האפשרית רק על ידי קדושת לארץ ישראל, כפי שחוזר רבינו בכמה וכמה מקומות בתורתו. תיאור נסיעתו ושהותו בארץ ישראל מתואר בספר שבחי הר"ן.
כשנה וחצי לאחר שחזר מהארץ העתיק את מגוריו לעיר זלאטופולי, פלך קייב, ושהה בה כשנתיים. באלול תקס"ב עבר רבינו לדור בעיר ברסלב. משהגיע לעיר פנה אל תלמידו המקובל רבי יודל ואמר לו "צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה" והפליג מאד בשבח וגדולת נשמה זו. רבינו התכוון על תלמידו רבי נתן מברסלב, שהעלה את תורותיו על הכתב, ולמעשה המשיך את דרכו לאחר פטירתו של רבו רבי נחמן. בחודש אייר שנת תק"ע קבע רבי נחמן את מקומו בעיר אומן באוקראינה. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה בי"ח בתשרי תקע"א בגיל 38 ממחלת השחפת.
ר' יחיאל מיכל, ר' ישראל מת.
מרת פערל
יעקב, שלמה אפרים.
שרה, חיה, פיגא, אדל, מרים.
- ליקוטי מוהר"ן (חלק א: אוסטרהא תקס"ח, חלק ב: מאהלוב תקע"א, ביחד: ברסלב תקפ"א) – ספר היסוד מספרי רבינו הקדוש. והם תורות שמסר לאנ"ש בהזדמנויות שונות (בחיי מוהר"ן רבי נתן מפרט מתי נאמר כל תורה) שתלמידו הגדול רבי נתן כתב רק מזמן התקרבותו ועל זה אמר רבינו ז"ל "אם לא הוא לא היה נשאר לכם אפילו עלה אחד של גניזה"
ספר היסוד של חסידות ברסלב בפרט וספר בעל השפעה רבה בעולם החסידות בכלל. הספר כולל שני חלקים: החלק הראשון הודפס בחיי ר' נחמן בשנת תקס"ח, החלק השני נדפס רק לאחר פטירתו בשנת תקע"א. לספר נכתבו פירושים רבים, וכן יש 'קיצור ליקוטי מוהר"ן' מאת תלמידו רבי נתן מברסלב. ספר ליקוטי מוהר"ן מיוסד על מאמרי חז"ל עמוקים ומאמרי ספרי קבלה כגון ספר הזהר, תיקוני זהר, ספרא דצניעותא, וכתבי האריז"ל בכללותם, ובו נתן לראות כי ההשגות הגבוהות והתורות העמוקות של רבינו הקדוש.
- מגילת סתרים ספר שנכתב כולו בראשי תיבות ואינו בנמצא למעט בודדים ששומרים על המקור, (והכלל הוא מי שמדבר לא יודע ומי שיודע לא מדבר).
- סיפורי מעשיות (אוסטרהא תקע"ה) – קובץ סיפורים. מעשיות נוראות שסופרו בידי ר' נחמן מברסלב לתלמידיו, ובהם גנוזים סודות נפלאים ונשגבים. על מעשיותיו אמר רבינו שהם גבוהים יותר מתורותיו, ויש בהם כדי לעורר את האדם משנתו הרוחנית. משום עמקות המעשיות – ומשום שברור כי רק רבינו הבין את מהות הסודות הרמוזים בהם, ולמרות זאת התיר לנו לחפש בהם רמזים, ישנם כמה פירושים על הסיפורים. חלקם פזורים בין כרכי "ליקוטי הלכות", בין המכתבים ב"עלים לתרופה" והידוע שבהם, שמודפס כקונטרס מצורף לספר "רמזי המעשיות" שחיבר הרב נחמן מטשערין . כמו כן ראוי לציין כאן ספרו העמוק של ר' אברהם חזן – "חכמה ותבונה" וכן את הפירוש "נהרי אפרסמון" על סיפורי מעשיות שנכתב ע"י מוהרא"ש.
על פי בקשת ר' נחמן, הודפס הספר שכשבחלקו העליון מופיע הסיפור בלשון הקודש ובחלקו התחתון באידיש. עד הדור הזה הספר נדפס בשתי שפות, ורק לאחרונה נדפס בלשון הקודש בלבד.
- ספר המידות - אוסף מאמרים קצרים על המידות וההנהגות השונות הטובות והלא טובות, לפי סדר א-ב. חלקו הראשון של הספר חובר על ידי רבי נחמן בימי ילדותו, והחלק השני חובר על ידו בגיל מאוחר יותר. נקרא גם בשמות "ספר האלף -בית" – "הנהגות ישרות".
- ספר הגנוז.נתחבר בשנת תקס"ו, ואמר ר' נחמן כי קדושתו גבוהה מספר הנשרף
- ספר הנשרף.הכיל ד' חלקים. בספרים חיי מוהר"ן ו ימי מוהר"ן קיימים קטעים אשר מדברים מזה הספר
- שבחי הר"ן.
- שיחות הר"ן.
- חיי מוהר"ן.
